מעטים שהיו חזרו ומהר,
אל האיש שלא ידע לאחר,
היו באים, שומעים נאומים,
חוזרים עם מבט מהופנט על הפנים.

לאיש היה קסם אישי רב,
גם אם לפעמים נראה קצת טיפשי,
לא שזה הפריע, רק עזר,
ממש כמו המופזר מכפר אז"ר.

הם חוזרים אליו היום, כמו תמיד,
אך הפעם משהו מעיק,
האיש שלא ידע לאחר, מאחר,
ואין איש שלא ממהר,
הם מחכים כבר דקה ושעה ושבוע,
הם מחכים שנים על אותו ריבוע,
הם נשארים שם גם בעולם הבא,
לעולם לא מאבדים תקווה.

ויום אחד האיש יבוא,
יקח אותם על כנפי הדמיון,
הוא ירחף איתם אל העבר,
ויראה להם ממה כלום לא נשאר,
הם יחזרו לאותו מקום די מהר,
כי ממש לא כדאי לאחר.