אני אוסף אותה באחת עשרה ומייד כשהיא נכנסת לרכב אני מבין
שהיא לא מעונינת בי.
משהו אומר לי בפנים: "שמע היא לא ביטלה את הדייט, אז תזרום עם
זה, אל תיתן לחוסר הביטחון להשתלט עליך", סבבה.
אמרתי לה שאני לא רוצה לנסוע לבית קפה או משהו, אני רוצה שנהיה
לבד, שנוכל לדבר בלי רעש ברקע ובלי אנשים שיציקו לנו, היא
אמרה: "ממש בא לי פאב היום, אתה חייב לבוא איתי", נשברתי.
בסך הכל רציתי לשבת איתה בבית, שנוכל לדבר ולהיות קרובים
יותר.
היא ממש יפה, אבל לצערי לא מדברת יותר מדי.
ברכב היא לא מרשה לי לשמוע ספולטורה, אז אני אומר לה שתבחר מה
היא רוצה לשמוע, היא נתקעת על תחנת רדיו שמשדרת שירי MTV
שעושים לי בחילה.
אז אנחנו מתיישבים ב"סטאנדארט" שזה איזה פאב-קפה בתל אביב
ובכלל אני ממש לא מבין למה צריך לנסוע מהרצליה לתל אביב בשביל
דייט. אני מנסה לדבר איתה על ספרים, סרטים, מוזיקה, פוליטיקה
אבל היא מעדיפה לדבר על השמלה החדשה שקנתה היום, כאשר אני מנסה
לספר בדיחה היא אומרת שכבר שמעה את זה פעם בביצוע יותר טוב,
כשאני אומר לה שאשמח לדעת איך מספרים את זה יותר טוב היא אומרת
שהיא לא זוכרת.
ואז מתיישב לידה ידיד שלה מהתיכון, חשבתי שהיא תעיף אותו מהר
אבל לא רק שהיא לא נפטרת ממנו, היא מציעה לו לשבת איתנו ואפילו
אומרת לו שאם יש לו בעיה לחזור הביתה, אז אני אסיע אותו.
הוא מתיישב שם והם מדברים על חברים שלהם מהתיכון, מי התחתן ומי
עבר לחו"ל ומי היה קצין בצבא וכל זה גורם לי לזעם שאני לא יכול
בכלל לתאר.
כאשר אני מנסה להשחיל משהו מצחיק לשיחה הם מתעלמים ממני.
בסוף אני קם ואומר שיש לי ראיון עבודה מחר בבוקר ואני חייב
ללכת, על הפנים שלה יש מבט של "בסדר בסדר הורס מסיבות שכמוך",
כאשר אנחנו נכנסים לרכב הם מתיישבים שניהם מאחורה.
"מה אני נהג מונית?", שאלתי בכעס.
"נו, הרבה זמן לא דיברנו, הוא ידיד ותיק, אל תהיה חמור"
"באמת אחי", הוא אומר, "קח את החיים בקלות".
אני פשוט מדומם את עצמי כמו מנוע כבוי, הידיים שלי נחות על
ההגה.
"נו אתה לא מתכוון להתחיל לנהוג?", היא שאלה בכעס.
"עדיין לא"
"מה קרה לך?"
"צאו מהרכב"
"קר לי עכשיו, אני לא יוצאת"
"צאו מהרכב!"
"למה?!"
"כי את זונה מטומטמת! צאי מהרכב וקחי את החבר הדפוק שלך אתך!"
"איך אני אחזור הביתה? אין לי כסף למונית"
"מעניין אותי גם, עופי מפה לפני שאני פותח לכם את הצורה!"
הם יוצאים החוצה, אני מכניס את הקסטה של ספולטורה לטייפ,
הדיסטורשן משתלב יפה עם הזעם שלי, לפני שיצאתי לחלוטין מהחניה
היא צעקה: "הפלאפון שלי!", הסתכלתי מהמראה וראיתי שהפלאפון שלה
על המושב האחורי, עשיתי את עצמי כאילו אני לא שומע.
אחרי שעליתי על הכביש המהיר שלחתי יד אחורנית, תפסתי את
הפלאפון וזרקתי אותו מהחלון.
איזה כיף, איזה חופש היה ללחוץ על הגז בכל הכוח, לשמוע את
ספולטורה ברקע ולצעוק: "תמותי זונה!"
זה היה יותר טוב מסקס. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.