עדי בן זקן / ילדה |
המתינה לחורף.
כשהגיע
שתקה.
והגשם שהפציע
מבעד קליפת ענן מצומקת.
היה בו די
בשביל
שתדע שעוד נותרה
בה התחושה.
והוא שותק בה
ואומר:
"ילדה".
וילדה עודנה
ולא ידעה.
ולא ידע
שאסור.
ואולי ידע.
ואולי בכלל לא ילדה.
אולי רק גשם
בהרים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|