הו, מורי,
לך אני כותב שירי.
רציתי להגיד לך כמה דברים,
שלבטא אותם אוכל רק בשירים.
אתה מורי, לי כמו אב,
ואולי אף האב היחיד שאוהב.
הוריי עזבוני כשהייתי קט,
והכרתים אך קצת, מאט.
אתה אספני מהרחובות,
ובביתך נתת לי להיות.
לימדת אותי גם קרוא גם כתוב,
ובביתך למדתי לאהוב.
וגם אחרי 15 שנה,
כמעט ושום דבר לא השתנה.
בגרתי כבר מאז ואני כבר בצבא,
צר לי לומר, אך זוהי לי לי צוואה.
עומד אני, כבר על הסף,
נשאר לי רק עוד רגע קט נוסף.
ובו אספיק לך לומר,
שמת אני זה כבר.
וכשתקבל את מכתבי,
הו, אל תבכה, אל תבכה אבי.