בצבא, כל פעם ששומעים שמגיעה חיילת חדשה, יש תקווה שהפעם תגיע
סופסוף איזה מלכת יופי או איזה תל אביבית חמודה מרמת אביב.
בסוף תמיד מגיעה איזו גורילה. לא יודע איך זה קורה, אבל
הבחורות החמודות תמיד יהיו פקידות בלשכת הרמטכ"ל או לפחות אצל
מפקד חיל אויר או משהו כזה.

ביום חמישי בשיחת סוף השבוע סיפר טומי הרס"ן שביום ראשון בבוקר
תגיע חיילת חדשה למדור. ככה יצא שאף אחד לא ממש ישן בסוף
השבוע. טלינגרד כיבס את המדים בפעם הראשונה מאז שפגשתי אותו,
אדי חשב על דברים חכמים להגיד, נתי ניסה לפתח שרירים, גיא
הסתפר ודויד ויתר מראש כי ממילא אין לו סיכוי.
ביום ראשון בבוקר הגיעו כולם בזמן לשם שינוי ככה שלא היינו
צריכים להתגנב מהשער האחורי לבסיס שלא יתפסו אותנו מאחרים.

אחרי כמה זמן שישבנו לנו בחדר והעברנו צחוקים על טלינגרד
הרוסי, נכנס רס"ן טומי והציג לנו את החיילת החדשה. ילונה פוטין
הייתה פשוט מדהימה, בלונדינית משגעת, פשוט אין מילים, כאילו
שלפו אותה מערוץ האופנה. רק מה, בטח כבר הבנתם, ילונה הייתה
רוסיה, לא שיש לי משהו נגד רוסים, באופן רשמי לפחות, ההעדפה
העדתית של מישהו היא עניינו האישי בלבד.

לילונה הייתה רק מגרעה אחת, היא הייתה מדברת בקול חלש חלש,
בקושי היינו שומעים אותה שהיא הייתה מדברת אז לאט לאט למדנו
לקרוא שפתיים. גיא דווקא אמר שזה דווקא טוב כי ככה אף אחד לא
ישמע אותה שהיא תצעק, לא הבנו למה הוא מתכוון, אבל שהיא הייתה
יוצאת מהחדר הוא היה ממלמל "היא רוצה את זה, איך שהיא רוצה את
זה..." ועוקב אחריה.

יום אחד ישבנו לנו כרגיל בחדר וצחקנו על טלינגרד ואז שמענו
סירנות, יצאנו החוצה וראינו שמעלים את ילונה על אלונקה לתוך
אמבולנס צבאי, ולידה הרס"ר אורי מלמיליאן שמחזיק לה את היד
וחוזר ואומר כל הזמן "סליחה, לא שמעתי אותך, סליחה"
אורי סיפר אחר כך שהוא נסע רברס על המלגזה שלו ולא שמע את
ילונה צועקת בבהלה, אפילו לא אחרי שפגע בה ועבר עליה כשנסע
קדימה להעמיס מגש נוסף למשאית.

נכנסו לחדר וניסינו לשכנע את טומי הרס"ן שניסע לבקר אותה בבית
החולים, אחרי שעתיים טומי נכנע והסכים להסיע אותנו למיון, אבל
לפני שהספקנו לצאת לדרך קיבלנו טלפון ואמרנו לנו שילונה נפטרה
בבית החולים. "שאלנו אותה איפה כואב לה" אמר הרופא, "אבל לא
הצלחנו לשמוע אותה".

באחת קמנו ללכת הביתה, הרגשנו שלא נוכל למשוך עד לסוף היום
בשתיים וחצי ובשער הבסיס ראינו את הרס"ר אורי מלמיליאן.
"לאן אתם חושבים שאתם הולכים בשעה כזאת? זה כתוב בפקודות מטכ"ל
שמותר לכם ללכת בשעה אחד הביתה?" אמר מלמיליאן.
"יא מניאק, הרגת את ילונה!" צעקתי עליו.
"חייל, אתה רוצה תלונה על העלבת נגד משמעת בשער הבסיס?" צעק
מלמיליאן ופנה לעבד שלו "אלכסיי, לך תביא לי את האזיקים
מהחדר".

בסוף קיבלתי 3 ימי ריתוק, לאורי מלמיליאן לא עשו כלום על זה
שהוא הרג את ילונה כי היא הייתה רוסיה ואנחנו קיבלנו פקידה
חדשה למדור, מילי דובק, היא הייתה גורילה, אבל לנו לא היה
אכפת, ככה לפחות לא יכאב לנו כל כך כשהרס"ר יעשה רייסים עם
המלגזה בפעם הבאה.