הרוב כבר נרדמו, אפילו נערת המכירות של סלקום. צעיר כחוש נכנע
מקריאתו של "החטא ועונשו", הוא קרא את שני העמודים הראשונים
ועכשיו גם הוא נרדם. מולי יושב סבא זקן עם תיק מוזר ומלא על
הברכיים, הוא ממלמל לעצמו, הוא נורא נלהב מהשיחה עד שמדבר עם
הידיים. מאחוריו אשת המכירות, יש לה שעון גברי יוקרתי ותיק עור
שנראה מכיל חפצים כבדים. הצעיר הכחוש כבר ישן חזק. מאחורי זוג
חברות בשנות ה-30 לחיהן מרכלות, ולא סותמות לשניה. מאחוריהן
חייל מחיל האוויר מנסה לשמור על עירנותו בתנועות מתמידות.
הרוב כבר ישנים, כפופים כמו קופים, גיבנת לכל אחד וכל קפיצה הם
מרימים את הראש וכעבור שנייה שוב צוללים.
כולם סביבי ישנים, אולי מהחום, אולי מיום מפרך. אני יותר עייף
מכולם יחד פה ואני ער וכותב עליהם ורושם אותם, לא חושב על אדר,
על הא.ק.ג.
אני יושב עם משקפי שמש גדולות, לא כי אני אוהב את הפוזה, ולא
כי יש לי הרבה שמש בפנים, אלא כי האישונים שלי מורחבים.