אחרי הכל, עוד זוכרים.
געגוע הוא הנובל בהרגל,
הוא פרי של חוסר הנאכל על ידי הזמן,
ומתעכל בחוויות חדשות.
רעות- טובות.
את הגעגוע שלי,
האם אשמור?
או אולי אאבד בכוונה.
אני רוצה לזכור
אך לחיות בשכחה.
וכשהאור כבה, וההמולה נרגעת,
אני לא מצליחה לברוח מעצמי,
שם אתה נמצא תמיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.