ארז !

ארז יקר, כתבתי לך מכתב כדי שלא יהיה לך משעמם שם.
ארז, אני מתגעגע והדמעות הורגות אותי, הלב שלי פועם, אבל לא
באמת.
החיים כאן קשים ואתה? מצאת זמן לברוח, ללכת למקום ההוא שניסינו
כמה שפחות לדבר עליו כדי שלא נאבד אחד את השני אני זוכר שפעם
אמרנו שגן עדן בטח נראה כמו תאילנד, חופים לבנים, עצים כאלה של
קוקוס וכמובן מלא מלא בנות יפות, אז איך נראה גן עדן ארז? איך
הוא נראה באמת? כייף לך שם?
אתה מתגעגע אלינו? אתה מתגעגע אלי? אני מתגעגע... כל כך מתגעגע
ארז שהזמן שעובר מקשה עלי יותר, לפעמים אני מרגיש שאני רוצה
לשכוח כדי לא להכאיב לעצמי, אני מרגיש שאני רוצה לברוח, למקום
שבו לא יהיו חברים שהלכו ורק כאלה שאיתי נמצאים פה.
ארז, רציתי לבקש סליחה, סליחה על זה שלא הייתי שם איתך כשהם
הגיעו, סליחה על זה שלא תפסנו אותם וסליחה הכי גדולה שלא עניתי
לך באותו יום, אתה יודע את הסיבה!
אני כל כך מרגיש שאתה חסר לי זה כמו לחיות בלי חצי מהלב, חצי
מהלב שלי נמצא מתחת לאבן יש כאלה שקוראים לזה קבר!
ארז, תודה! תודה על זה שבכל זאת צילצלת... אני כל כך רוצה
לראות את החיוך המלאכי שלך, כל כך רוצה לראות את הכנפיים
שקיבלת (לא טייס יצעיר!).
עכשיו כשאתה מלאך אם אתה יכול, תדבר איתו, תגיד לו שיפסיק את
ההרס ואת השינאה ואת הכאב. תבקש ממנו שיעשה שלום ושאנשים כמוך
יחזרו בחזרה לארץ, לארץ שלנו.
מתגעגע ותמיד!

שלך, אלידור