נדב אנקר / פור חיי |
מתהלכת אי שם על אדמת גויים.
מעבר לים הגדול,
במקום בו זריחתה של החמה נדמה.
פור חיי הוטל לו לפתע,
ידי הייתה צרה מלהשיג פתרון.
תוגתי בשכר לא תכופר,
גם אויר לבן לא יאפיל את הכאב.
בעת הוגרל עלי גורלי,
נעלם מעיניי החבל בו גרוני יושחל.
אנוכי מתפלל ומצפה בזמן זה,
ייתם הגדל מהוריו ומחייו.
נוכח אנוכי להכיר ולהבין,
ביום זה יקרע הפרפר את גולמו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|