מוקדש באהבה רבה לתומר רץ

לילית וצוחקת הייתי איתך. מקפצת בין הסרטים האהובים עלי, ככה
משנה איתך את הנופים.
לילה באלבמה, שנינו על העץ שלנו, מחוץ לביתך. אמא שלך תיכף
תקרא לך. ואני?
אשוב לחדרי הקט, בגבעתיים. ידיך מעסות עדיין את גבי המתרחק.
זהו רק חדר, מיטה גדולה ואהובה, מחשב והמון ספרים.
כוסות קפה שנערמות.
אני מחליקה עם השיר, מעלה עשן לתקרה הגבוהה.
אולי אגיד לך עכשיו "בוא"?
אבל לא, עוברת איתך בחטף אל נסיכה וביצת-אש, בוחרת שוב לא
לחלום איתך בהקיץ. אתה בעיקר חייכת והיית שקט.
ואני חשבתי לי שזה לא שקט מדי, משום מה.
גם אם הארי של סאלי לא יסכים
אפשר להיות אישה ואיש וידידים. רק ידידים.