השמות שונו כדי לשמור על פרטיות

כושי - אין מה להגיד, זה ארוך מידיי, השינוי שעברתי בעקבותיך.
שימשת לי מופת והראית לי איך אני צריך לגדול.
אם אני הפרח שמלבלב, אז אתה עץ גדול שהטיפות שנופלות מהעלים
הגדולים שלך השקו את שורשי. אתה מולי בגן, צומח אל על, כשהיית
נמוך מספיק אז היית איתי, יחד, ואמרת לי איך אני צריך לגדול
ולימדת אותי על סודות הטבע והגן. עכשיו, אתה כבר גבוה מידיי
בשבילי, מלמד צמחים אחרים, אבל אני עדיין רואה אותך, ולומד,
ומלמד את עצמי איך לגדול כדי להיות עץ גדול כמוך.

קאזזה- עכשיו כשכבר גדלתי וצמחתי מהר, נשאר לתת בי אופי,
להשאיר אותי בגובה העכשווי אבל לתת עובי לגבעול, ולהפוך אותו
לגזע עבה עם דוגמא של עץ, קליפה אמיתי. בזכותך הסנאים בונים בי
בית והציפורים בונות בי קנים, בזכותך אני משמש את שאר הסביבה
ולא רק את עצמי וחושב על איך לגדול. את פקחת את עיני לכך שכל
אדם הוא אדם ומגיע לו יחס כזה, שכל חברי שווים לי, ושמגיע להם
יחס זהה, ושאני לא בתחרות אלא אני אני. ושאני לא צריך לעשות את
עצמי עץ אם אני בנתיים רק פרח, והידיעה הזו היא שהפכה אותי
לעץ.

אדר- ציפור נקר, מהודרת בכל צבעי הקשת, כל העצים בגן מקווים
שתבואי אליהם ותקימי אצלם את קינך. את מטיילת לך בשמי הגן, מעץ
לעץ מחפשת גזע לנקר בו. בגזע שלי נתקעת במקרה בזמן שעפת מעץ
אחר, וההפתעה קסמה לך, אני ציפיתי וקיוויתי הרבה זמן שתגיעי
לקנן בי. כשהגעת נתתי לך את כל גזעי לנקר בו, ובאמת ניקרת, בכל
מקום אפשרי, ניקרת לעומק, ניקרת הרבה. כשסיימת לנקר את גזעי,
ועיצבת בי טוטם שלם, וכבר לא נשאר מה לנקר וכבר לא הרשתי לך
לנקר עוד, עפת לך לעץ אחר לנקר בו. בי נשאר הטוטם וישאר בי לעד
כצלקת, כעדות לכך שהנקר היה אצלי, ועד כמה כואב שזה היה, עכשיו
יש לי טוטם.
אני עוד יצמח וגזעי יגבה אבל בבסיסי תמיד ישאר הטוטם.
יום יבוא ותגיעי לעץ קשיח שיתן לך לנקר בו אך ורק גומחה קטנה
ששם מקומך יהיה, ושם תישארי.

כהנא - גנן זקן שבא ומשקה את הצמחים שבגן. אתה השקת אותי
במימך, דישנת אותי, ובתמורה נתתי לך מפרותי. אך אני עץ חד-
שנתי, ופרותיי לא צומחים כל השנה, ובתקופת החורף הראשונה כבר
לא השקית אותי, כי פירות לא קיבלת, ואני נעזרתי במים שהגיע
מעצים גבוהים, מגשם ומההשקיה שלך מהקיץ. בבוא האביב הבא ראית
שוב את פרחי שעתידים להפוך לפירות, ושבת להשקות, אך את המים
המשובחים נתת לעץ אחר, עץ חדש שצמח וקסם לך, אולי הוא ילווה
אותך בהמשך חייך. את המים שהעץ השני לא רצה נתת לי וקיבלתי
בשמחה, ושוב נהנית מפירותי, אך לא עוד, בחורף השני כבר הפסקת
להשקות אותי, את מירב כוחותיך השקעת בעץ השני, כי הוא פורח כל
השנה.

זר- כאילן דק וצעיר ראיתי אותך נישא אל על, גבוה ומאיים, גדל
יחד עם עצים גבוהים אחרים. לראות אותך שימש לי תמריץ להמשיך
ולגבוה מהר, וכשגבהתי, העבתי את גזעי, סנאים גרו בי, כך גם
ציפורים. עכשיו אני רואה עצים שלא ראיתי ושיחים שונים פונים
אליי, אני בשיא תפארתי, יש בי טוטם, גזע עבה, סנאי ועוד.
ועכשיו אני בגובה שלך. ועכשיו כשאני קרוב אליך בגובהי ואני
מסתכל מטה על גזעך אני רואה שבאמת אתה גבוה, אך עדיין אילן,
ושעליך לעבות את גזעך כדי להמשיך לגדול. וכן הבנתי שאת כל מה
שלמדתי אני ולימדו אותי הבריות, אני עכשיו תפקידי ללמד, ואיזה
תלמיד טוב יותר יכולתי לבקש מאשר אילן שעשה דרך כשלי.