גאווה.
גאווה.
אנשים גאים, מסתתרים מאחורי עצמם
הם גאים
הם עצבנים הם מתוחים
הם לא נחמדים, הם לא יתרמו לך בקניון לילדים אוטיסטים
כי 5 שקל זה הרבה והמדינה צריכה לתרום להם והם כבר תרמו בעבודה
או בבית או לפני חמש דקות או למטרות אחרות או שהם לא סומכים
עלינו.
אני- אני בכלל עכשיו בעד איזה קרפ צרפתי או לקנות בגדים בקניון
המסריח הזה, שבמילא כל הבגדים שם נדושים כי הם לבושים על כל
פרחה בכתה ג' או סטודנטית לכלכלה ומנהל שנה ג'. במקום זה אני
עושה משהו טוב, תורמת לאנשים שצריכים את זה- אבל אופס...מישהו
פה יודע מה זה לתרום? רק על עצמנו אנחנו חושבים כל היום, בלי
שניה קטנה לעצור לרגע ולתת.
דליה רביקוביץ' פעם אמרה שגם סלעים נשברים אפילו בגלל כלב ים
קטן או משהו,בשיר 'גאוה' שלה. אבל הגאוה שאני מדברת עליה, זה
הפרצוף, החיוך הזה שעוטה כמעט כל בן אדם. רואים מה עובר לו
בראש...מה הוא משדר. כל העולם קטן עליי.
אני שמעתי על הרבה אנשים אבודים ושונים, שמעתי שהם אומרים את
זה על עצמם, אבל אף פעם לא באמת יצא לי להכיר אותם.
נדמה לי שרק אני ככה
נשברת מכל מילה קטנה, מכל סירוב לעבודה, מכל חיוך מכל גאוה.
בטח אתם מכירים את הקטע הזה של:דרג את החיות לפי העדפתך: פרה
סוס כבשה חזיר נמר.
נמר נמר - גאווה. הכי חשוב.
לא כבשה-אהבה, לא סוס-משפחה, לא חזיר-כסף ולא פרה -קריירה.
קיצור דיי
דיי לגאוה. כל גאה כאילו רומז שהוא עוטה עליו איזה חיוך חצוי
שהפה בצורה כזאת / לא כזאת ( לא כזאת ) .
אם נמשיל את זה
לפרצופי האינטרנט זה הולך ככה:   :-
קיצור גועל נפש
נמאס לי מגאוה
כשמישהו אומר לך משהו, תנסה להבין אותו, תרד לשורש הבעיה. רק
ככה נצליח לגשר.  בכלל, בכל דבר. בריבים עם בן הזוג, עם האחים
עם הבוס.
לנסות להבין למה הוא אמר את זה ולא לגונן.
אני יודעת שלי זה יהיה קשה.
טוב כוס אמק חראית שכמוני מה אני אומרת לכם מה לעשות. מה
שאמרתי כאן לא מיצה את המילה. אולי אני כותבת את זה רק בגלל
שהגאוה שלי אבדה.