[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








התינוק הולך לו על הדרך, דרך ארוכה שלא רואים את סופה. הדרך לא
עבה ,לא צרה, מספיק בטוחה להליכה והתינוק מתקדם לו עליה, בבטחה
ובאיטיות. מסביב לדרך תוהו, מתחתיה ומעליה תוהו, אך התינוק
ממשיך לזחול לו בבטחה, בטוח בזכות המעקה המונע ממנו את נפילתו
אל הלא ידוע, המעקה אשר מגן עליו ואשר מדריך את דרכו.

התינוק הפך לילד ועכשיו הוא הולך בבטחה, אמנם כבר אין מעקה, אך
עדיין יש קווים ברורים המסמנים את דרכו. הוא הולך, לא נהנה מן
הרגע, לא נהנה מן התמימות הילדותית, הוא לא מעריך את מה שניתן
לו, הוא רק הולך במהירות, לעבר המשך הדרך הלא ידועה.

הילד הפך לנער ועכשיו כבר אין איש מורה את דרכו, רק קווים
דהויים אשר בקושי נראים. הוא הולך והולך עד אשר מגיע לפיצול,
לפניו מופיעות עשרות דרכים, כל אחת שונה מהשנייה וכבר אין איש
שיעזור לי להחליט, הוא תלוי לגמרי בעצמו, במוחו ובהחלטותיו. גם
הוא, בדומה לילד, מחכה לעתיד, מצפה בקוצר רוח לראות את ההמשך
ולכן אינו מתמהמה הרבה לבחור את הדרך הנכונה, לבחון אותה
ולנסות לראות את סופה. הוא רץ לעבר הדרך שנראית הכי מושכת
בעיניו. הוא אמנם מדמיין מה נמצא בסופה, אך אינו באמת מתאמץ
לבדוק.

הנער הפך למבוגר. הוא עדיין הולך על אותו השביל בו בחר, הקווים
הדהויים כבר נעלמו מזמן, אין דבר העוזר לו בדרכו, רק הוא
ובחירותיו. הוא כבר אינו הולך מהר, אינו ממהר לשום מקום, הוא
כבר רואה במרחק את סוף השביל. עכשיו הוא מצטער על כך שמיהר
קדימה ולא השתהה להתענג על מה שיש. הוא מביט אחורה אל השביל
אותו עבר, אך השביל כבר לא שם, רק התוהו ותו לא, כל מה שנותר
לו הוא להמשיך קדימה בשביל, אל הסוף ההולך וקרב.

המבוגר הפך לזקן. הוא כבר אינו הולך מהר, לא בגלל שאינו רוצה,
אלא בגלל שאינו יכול. הוא נזכר בכל החלטותיו, הוא נזכר בכל
חלקי השביל, על חלק מהמסע הוא מצטער, על חלק לא, אבל עכשיו הוא
כבר עומד להגיע לסיומו, לקצה של השביל. עוד כמה צעדים ספורים
והוא שם. הוא תוהה מדוע רצה כל-כך להגיע הנה, למקום שכוח אל
זה, מדוע רץ לאורך כל הדרך בתקווה להגיע לפה ועכשיו כשהוא פה
הוא מצטער. הוא הגיע אל הסוף, עוד צעד נוסף והוא נופל אל תוך
התוהו. הוא מביט מבט אחרון לאחור, רוצה לראות את השביל בו צעד,
אך השביל לא שם. כל מה שנותר הוא זכרון, זכרון ולא יותר.

הזקן נפל מהשביל, יחדיו נפלו גם התינוק, הילד, הנער והמבוגר.
כולם, יחדיו אך לחוד, עברו את השביל והגיעו אל סופו. וכך
הסתיים לו עוד מסע, מסע מיני רבים. המסע בשביל החיים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אל תשתמשו בסמים
קשים!
זה נורא יקר!

חצי חרגול במסר
דידקטי לצעירי
הבמה


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/11/03 15:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אייל אור-אל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה