בדרך כלל, אם אנו מביטים דרך עינינו, הן מורגלות לראות עצמים
נפרדים, ובכך - לתת שם ושוני לכל חפץ בטבע. אך מצידו של הקב"ה
אין זה כך! אלא, הוא ברא את העולם כשבתוכו מתחככים שני הפכים
מנוגדים:

המים-   כמו שהם מרווה לצמאון ונותנים "דלק" לחיים,
          הם יכולים להיות מוות איטי ומסויט.

אש-     כמו שהיא מבשלת ומחממת, ובלעדיה אין חיים,
          כך היא יכולה לשרוף אותך עד הלשד, ולהותיר הכל
שממה.

הרוח-   כמו שיש בכנפיה צל דרור, ומפיחה משב רענן על פנייך,
          כך היא מסוגלת לעוף כמו תזזית רועמת,
          ולפרוע את כל עולמך על פניו.

האדמה- באותה מידה שהיא נותנת את תנובת העולם,
           ובלעדיה כלום לא קיים,
           היא יכולה להיות ציה וצורבת,
           ולהניח לרגלייך ישימון עולם.

כך בכל חומר וחומר בטבע, הטביע בו הבורא שתי צורות. האחת
משתלבת ברעותה (חיובי-שלילי),
כדי ליצור תמונה שלמה.

וכך גם המציאות- היא יכולה להיות גן של עדן, כמו עולם הבא.
                      ובאותה מידה, היא יכולה להיות ביתו של
השטן והחורבן!
                      ממש כמו גיהנום!

                                "אל החושך"

                        "אש שחורה על אש לבנה"

העולם הגשמי והמגושם, הוא האות השחורה על גבי מסך לבן, שלולא
היתה "האות" שחורה, לא היתה אפשרות לקרוא אותה. זאת אומרת -
ככל שתהיה נקי כפיים ובר לבב, ומעשייך יהיו צחים כשלג, כל מכה
או צרה שתבוא עלייך, תהווה לגבייך "סימן" ברור. כמו אש שחורה
על דף נקי, שלולא היה הדף נקי, לא היתה האש צורבת בו סימן
ומותירה בו רושם.

כך הקב"ה רושם את רצונו ממך. אם לא קיבלת את הייסורים הבאים
עלייך, וגם לא הבנת מתוכם את ה"מסר", זהו סימן שאתה לא דולק
נקי ולבן!