07/07/03
יום קשה היה לי אתמול. עוד יום כזה שמלא עשיה בלי חדווה יתרה,
שכל פעולה ולו הקטנה ביותר סוחטת ממני את כוחותי.
יום קשה של תחילת שבוע קשה שהוא הסוף של השבוע הקשה שהיה
לפניו...
מסובך?

החום בשפלה לא היטיב עם מצב הרוח שלי ואפילו חיוך מזוייף לא
הצלחתי להעלות על שפתי. ישבתי לעזור לאחותי בפרוייקט רציני,
תחום שאני אוהבת.
"וואו, את כשרונית" היא אמרה לי בכנות.
לא הוחמאתי. זרקתי לעברה מבט קר.
"אני ממש מופתעת" המשיכה כלא שמה לב למזגי הקודר.
"יעבור לך", עניתי לה ביבושת.
גם האחיין הקטן שלי, בחור בן שנה וחצי, שבא במפתיע והטביע על
לחיי נשיקה ילדותית בשפתיים לחות קיבל רק חצי חיוך.
מין יום כזה שכל העולם נגדך ואתה נגדו בחזרה.

בסופו של היום המתיש הזה הייתי צריכה לחזור הבייתה.
ישבתי במונית, צמודה לחלון כהרגלי. מביטה ברכבים הנוצצים,
מגחכת על טראנטע, מתבוננת בשלטי הפרסום ובולעת את הנוף המוכר
לי כ"כ כמו הייתה זו הפעם הראשונה שראיתיו.
כביש רחב, רב נתיבים.
ירוק. גז. נוסעים.
הרכבים חולפים על פני בזה אחר זה... מעניין להביט בסוגי
האנשים. מעניין לבחון את בעל הרכב ואת התאמתו למכוניתו, משעשע
לראות לפעמים יצור מוזנח מרופט ומזיע נוהג בשברולט יפהפיה...
אדום.
כשנעצרים ברמזור זה נהיה מעניין יותר.
אחד מעביר גילוח אחרון לפני פגישה, מסדר את עניבתו בראי. אחת
מיטיבה את משקפי השמש על שערה שכן אין צורך בהם, השמש עושה את
דרכה לעבר הים... אחרת מנצלת את ההפוגה בנהיגה לתת נשיקה לחבר
שלה ואת... את הסתכלת עלי.
לא הסטתי את מבטי כהרגלי, הבטתי בך חזרה.
לא היית יפה במיוחד או מכוערת. לא היה בך משהו חריג, יוצא דופן
או מושך תשומת לב.
העמקת בי מבט ו... חייכת.
היססתי שניונת ושפתי שנעו לכיוון חיוך נמתחו לכל הרוחב בחיוך
חם.

ירוק. גז. נוסעים.

עקבתי אחרי רכבך שעקף את המונית בה נסעתי אני. הבחנתי כי עוד
הסתכלת עלי דרך הראי שבצידי הרכב.
אדום.
חיפשתי אותך. היה לי נחמד לחייך אל בחורה זרה לי, שכנראה עוד
לא אפגוש לעולם ולא אזכור את דמותך עוד. היה לי טוב לקבל חיוך
אמיתי ממי שאיננה מכירה אותי, והיא מחייכת אלי סתם. סתם כי זו
אני.
רציתי לחייך אלייך עוד חיוך שיספר לך שחייכת לי את הלילה. לא
מצאתיך.

ירוק. גז. נוסעים.