הוצג בערב סגירת מגמת התאטרון בתיכון בגין בראש-העין
ב-22.5.2003. תודה ללי מיוחס על הביצוע הנפלא

בואו נדבר על שאיפות. אני ילדה בת שש עשרה, טבעי שיהיו לי
שאיפות, או ככה טבעי שאני אחשוב לא? שאיפות נשיפות ומה
שביניהן. אני אדם פיוטי להפליא, אני חושבת, אבל אני לא משתמשת
בזה. למה? כי זה לא חלק מהשאיפה שלי, זה חלק ממני. אני ילדה בת
שש עשרה, אני צריכה להיות השאיפה של עצמי, לא? או ככה טבעי
שאני אחשוב. המון טבע יש בעניינים הומנים שברומו של עולם
המתעסקים בנפשו של יצור מורכב וטיפש כמות האדם המתבגר, הלא
כן?
אפשר לטעון כי לא חשקה נפשי בדבר מלבד כל אותם חומריים - או
שמא רוחניים - אותם לא אוכל להשיג. הנושא כאוב ומטריד אכן,
וככה טבעי שיהיה, אצל ילדים בני שש עשרה, ככה אני חושבת. אני
מאמינה שבמסגרת שאיפותיי - או נשיפותיי, אין לדעת - הייתי רוצה
לתהות על קנקני - אולי גם על מספר ספלי תה וסירי נירוסטה -
ולדעת כיצד להתמודד במצבים קשים שלפני מחזור או אולי אפילו
כשאני מרגישה. רגשות הם דבר מבלבל, הלא כן? רגשות בגיל
ההתבגרות של אותו יצור תמוה ושמו אדם, הם עניין של מה בכך,
המקבל חשיבות יתרה בעת האדם מתעסק בהם, ועל כן יש לומר - חרא.

מונולוג ביניים לאנשים בינוניים