(שחקנית עולה לבמה במכנס קצר וגופיה. על הבמה מראה, שולחן קטן
- עליו איפור, כיסא עם בגדים, על הרצפה גרביים ונעליים. קופסת
מרלבורו אדום על השולחן, לא יהיה איתה מגע בכל זמן
המונולוג.)
אני רוצה לעשן מרלבורו אדום, לכתוב ספר וידוים ארוך, שישמש
אינפורמציה לאנשים בורים ממש כמוני, בנוגע לתקופה שאני, כמו
רבים אחרים, הייתי רוצה לחיות. (בזמן ההקדמה הזו מתהלכת
בחוסר שקט על הבמה. עכשיו ניגשת לגרביים גורבת אותם לאט לאט,
ממשיכה.) אני רוצה להתרועע בחברה נכונה, לאכול בלי לשלם,
לגור בדירה בדיזינגוף בלי לשלם. (ניגשת לאיפור, חוזרת לאזור
הבגדים. לובשת מכנסיים, לובשת חולצה, ממשיכה.) רוצה לכעוס על
הצבא שהוא קיים ולעשן חשיש שתימני עם שם רוסי יכול למכור לי
בפתח בית קפה שאלתרמן שותה בו בכלל אלכוהול. אני רוצה להיות
שייכת להיסטוריה, אני רוצה (מתחילה להתרגש, ניכר בנשימתה.
מסתובבת בחדר כשחולצתה לא מכופתרת עד הסוף.) לחוות חוויות
מדהימות (מנמיכה את קולה ללחישה, משפילה מבטה, תוך כדי שהיא
עומדת במקום) אני רוצה לקנא בעצמי. (בשלב זה קולה מתחיל
להתגבר חזרה, היא שבה להתלהבותה.) אני רוצה לקרוא ולדעת בע"פ
את כל הספרים של הסופרים הכי נחשבים, רוצה להיות משוררת שכותבת
פיסות רגש על מפיות נייר. רוצה שהן ישנו למישהו משהו.
(מתעשתת, חוזרת לכפתר את חולצתה) אני רוצה להיות שנויה
במחלוקת, לא נכונה. אני רוצה לזכור בלי לתעד, רוצה להיות
(מהרהרת מעט תוך כדי פסיעה איטית על הבמה לבסוף נעצרת ואומרת
נחרצות) שירה קלאסית מבוקרת בטוב טעם, מחזה מתורגם, תסריט
לסרט, חלום בלהות. (משתתקת, מתאפרת בזריזות.) אני רוצה
לשבת ולשתוק מרלבורו אדום באינטיליגנטיות נחרצת. (יורדת
מהבמה לתוך הקהל.) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.