[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נכנסתי לחדר. הדלקתי רדיו, פרסומות, החלפתי תחנה, פרסומות,
סגרתי. פתחתי חלון - רעש, סגרתי. פתחתי ספר, ג'יין אייר הגיעה
לאחוזת ת'ורנפילד לאחר מסע ארוך. איבדתי את השורות, הנחתי את
הספר על מדף. לבשתי מעיל, שמתי כובע. יצאתי לרחוב. מכוניות,
קר. הורדתי את הכובע, אולי אני אצטנן סוף סוף. כולם הולכים
לטיילת, כולם נפגשים ליד הקניון, כולם אצל מירי מזמינים פיצה.

אני הולכת. אנשים עוברים בדרך לאיזו מסיבה. מזהים מיד לפי הג'ל
והמסקרה והמחשוף והחיוכים.
אני הולכת. זוג עובר מחובק. הוא מספר משהו, היא צוחקת. הם בטח
יזדיינו היום בלילה. הוא ידליק נרות והיא תלבש משהו סקסי. והם
ירדמו מחובקים. אני הולכת. כולם הולכים.

אני הגעתי. נכנסת לאזור השממה בתוך מסלול ההליכה בחולון. בוחרת
נקודה נטושה במיוחד. מתיישבת על החול מדליקה סיגריה. רוח
ועננים בשמיים, קר, וטוב שכך. חושבת, נזכרת. מדחיקה זכרון אחד,
מדחיקה זכרון שני. חשוך מידי מכדי לקרוא, וגם ככה אני לא
מרוכזת. אין לי מה לכתוב.
רוצה הביתה, שוכחת שכבר שנה שאין לי בית. יש קירות, רצפה, מיטה
ומחשב אבל אין בית.
עוברת שוב על תוכניות בריחה, מבינה שאין לאן לברוח. נזכרת בו,
שוכחת. זה כבר לא משנה. פרצופים מוכרים עולים מול העיניים.
מטוס עובר מעלי, השקט שלי הופרע. בטח טסים לחופשה בחו"ל, לצרפת
או לגרמניה, אולי אפילו לאמריקה אם התקציב מאפשר. סוחבים
מזוודות כבדות, אוספים מזכרות בדרך. עצוב להסתכל על חנויות
למזכרות, הן תמיד אותו דבר, לא משנה באיזו מדינה אתה נמצא.
תמיד יש שם סטנד לגלויות שאף פעם לא קשורות דווקא למקום שבו
אתה נמצא. גלויות של ירושליים בים המלח, של ים המלח בירושלים.
מחזיקי מפתחות, פסלונים, חולצות. צוברי אבק חסרי תועלת וחסרי
חן, העיקר להגיד "הייתי פה". אני פה, איפה שאני, הלכתי עד לפה
בעצמי.
מוציאה חבילת כדורים. מתחילה לקשט אותה. לא יודעת למה. מסתכלת
שוב על השמיים. העננים יפים, למרות שהם מסתירים את הירח
והכוכבים, הם יפים. לוקחת כדור, ועוד כדור, האריזה מתרוקנת לאט
לאט. אמרו שתהייה לי בחילה, אין לי. החבילה נגמרה. מכניסה
לתיק, סוגרת אותו. מדליקה עוד סיגריה. מתקשרת לעדי. קובעת איתה
להפגש יום אחרי בחולות האלה. לפחות שימצאו אותי, להקל להם את
החיים. מנתקת כי כבר יש לי סחרחורת. נשכבת על החול. מביטה
בשמיים, עדיין מעשנת, חושבת על החיבוק שלו, על החיוך. חושבת על
ההורים שלי, שהם כבר שנה שלא שלי.
סוגרת את העיניים, הולכת...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המוסיקה של רמי
קליינשטיין היא
הרבה יותר טובה
ממה שהיא נשמעת

מעריץ


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/11/03 23:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטאשה סושקינה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה