"...ויום המוות מיום היוולדו"
[קהלת ז 1]
מרגע שנולד החל למות,
ושלל אדוות ימיו הן ארג שמו.
האם - ולו לרגע - חש
שכמו לפסק מותו כל שני חייו נדמו?
לאט הלכו מימיו, וכך יכול
במו נפשו לבוא בהם, עד כלות.
וכך יכול במלוא נפשו
לקלוט עד כמה רב החלק מהכול.
כך הבין את פשר הפשרה,
כך גילה את פלא השירה,
כך למד את סוד עוצמת הרוח -
ובין לבין נחלם לו עולמו,
והתעורר אל גשם חלומות
מזדרחים מולו באור זרוע. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.