[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הפרוייקט שעבדנו עליו התקרב לסיום. המשמעות הייתה שעות עבודה
ממושכות מאד. במשרד שררה אווירה די רצינית וזה טבעי, בהתחשב
בעובדה שהשלב הסופי דורש תשומת לב רבה מאד לפרטים. אפילו הביאו
כמה עובדים מבחוץ, ביניהם אליס.

אליס לא דיברה איתי הרבה, אבל הרגשתי שהיא מחבבת אותי. כשהייתי
רואה אותה הייתי אומר: "הי, אליס" והיא הייתה אומרת "הי, you"
או שהיא סתם היתה מחייכת. לפעמים הייתי אומר לה: "אליס, אני
הולך להביא לי קפה מהמכונה. את רוצה משהו?" אליס אף פעם לא
ביקשה כלום, אבל אני הרגשתי שהיא שמחה שאני שואל.

קיוויתי שתהיה לי הזדמנות לעשות בשבילה משהו מפתיע. רציתי מאד
לראות את הפנים שלה בזמן שהיא מופתעת. הבעיה הייתה שלא הכרתי
אותה מספיק, והיה לי קשה לחשוב מה סוג הדברים שהיו גורמים לה
לתגובה כזאת. ידעתי שהיא גרה עם עוד חברה בדירה, ושאין לה
חיות, כי פעם שמעתי אותה מדברת על זה בטלפון. ידעתי שהיא לא
מכאן, אבל לא ידעתי מאיפה בדיוק.

ביום ההולדת של אמא שלי יצאתי מהמשרד קצת מוקדם. חשבתי לעבור
דרך הבית שלי, להתקלח וכל זה, ואז ללכת לבקר אותה. קניתי לה
מתנה מראש, היא הייתה כבר בבית שלי, ארוזה. היה יום חם יחסית
לעונה, וכשיצאתי כבר מהמעלית נזכרתי ששכחתי לכבות את המזגן
במשרד. לחצתי שוב על המעלית בשביל לעלות בחזרה למעלה, כי הם
ביקשו מאתנו מפורשות.

כשנכנסתי למשרד ראיתי את אליס בדרך החוצה. כיביתי מהר את המזגן
והספקתי לפגוש אותה ליד המעלית. אליס אמרה לי "הי". אמרתי לה:
"סיימת היום מוקדם?" היא חייכה ואמרה:  "You may say so".
המעלית הגיעה ושנינו נכנסנו. אליס לחצה על הכפתור. המעלית שם
מצופה במראות, וזה גרם קצת למבוכה.

יצאנו ביחד מהמעלית, לכיוון היציאה מהבניין. ניסיתי לחשוב על
משהו להגיד, אבל לא היה בזה טעם מכיוון שלא יכולתי להרשות
לעצמי להתעכב באותו יום. יצאנו מהבניין ונעמדנו על המדרכה.
אליס אמרה "Hot day". אמרתי: "It's only gonna get worse". היא
שתקה. הסתכלנו קצת על המכוניות. היא אמרה "They never stop".
הסתכלתי עליה. המבט שלה התחדד ונהיה מרוכז. פתאום היא שאלה
בשביל מה כל הדגלים. "כל המה?" שאלתי. היא הצביעה על המכוניות.
על חלק מהן היו דגלים קטנים. ניסיתי להסביר לה. השעה הייתה כבר
ארבע ורבע. הראיתי לה שעל אחת המכוניות היה מצד אחד דגל ישראל
ומהצד השני דגל ארה"ב. אמרתי לה: "זה בסך הכל יום השנה החמישים
ושלושה. תחשבי, זה כלום". זה לא נראה לי כל כך מעניין מה שאני
אומר וגם לא רציתי לאחר. אליס אמרה: "I see". הקול שלה היה
מהורהר. הסתכלתי על העיניים שלה, נראה שכל העניין עורר בה
מחשבות.

התנצלתי והסברתי שאני מוכרח לזוז. אליס אמרה: "Of course". היא
נשמעה מאוכזבת, אך הטון שלה היה ידידותי. לקחתי מונית והספקתי
להגיע לאמא שלי בחמש וחצי, שעה שעדיין נחשבת נוחה.

למחרת בבוקר, כשסיימתי לעבור על הדואר האלקטרוני, נכנסה אליס
למשרד שלי. "?How was the party yesterday" היא שאלה. "It was
fine", אמרתי. "My mother is pretty lonely these days". אליס
שתקה. הסתכלתי בשעון. השעה היה כמעט עשר. "השעון שלך מכוון?"
שאלתי אותה. היא אמרה שנראה לה שכן. אמרתי לה שתסתכל בשעון,
וכשהשעה תהיה בדיוק עשר תסתכל מהחלון החוצה ותראה דבר מעניין.
"!?What" היא שאלה בסקרנות, היא הייתה כמעט עליזה, כמו ילדה.
אבל אני רק אמרתי "You'll wait and see".

נשענתי בכיסא שלי, אליס עדיין עמדה. היא הסתכלה על השעון שלה.
הייתה מין דריכות בחדר. קמתי ופתחתי את החלון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
Tears are the
water of our
soul , so don't
be afraid to
cry, 'cause
like a flower-
the soul needs
water to
survive


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/11/03 20:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רוני אל-תלכי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה