ניסיתי אבל לא הצלחתי להתאפק, זה חלק מהספר שלי שמשם הוצאתי את הציור, מצטערת
אם מישהו לא הבין...
מרי קמה ממקומה והתקרבה אליו בעוד הוא מנסה להפוך לבלתי נראה, הוא קיווה
להימרח על הרצפה כמה שיותר שמצידו תדרוך עליו רק שלא תשים לב שהוא שם. אבל
כמובן שזה היה בלתי אפשרי, היא ידעה שהוא שם ונעמדה מולו.
הרם את ראשך. המחשבה עברה במוחו ורגיל לציית, הרים אדם את ראשו. מרי הביטה
בו והתכופפה אליו. היא ליטפה אותו בכפתה הגדולה, הוא הרגיש את היד הקטועה,
החמה ונעימה של נערה צעירה בתוך הצמר והבד, הוא יכל לראות בעיניו את גופה מתחת
לכל הבד והצמר, את חלקי הגוף הקטועים והכלואים בתוך ערימת הצמר הזאתי, שהוא
יצר. זה החליא אותו.
