ממרחקו של מחר מתמשך
אני מביט בתמונה המשפחתית שצילמנו היום...
הנה אני לפני המחלה הנוראה שתכריע אותי בסופו של דבר,
ואת יקירה, לפני ההתמוטטות,
לפני השגעון שיסגור אותך מפני כולנו,
הנה הבנות לפני התאונה,
מחייכות, לא משערות,
רק דאגות קטנות יומיומיות מבעד לקמטוטי החיוכים,
קנאות קטנות,
האם השמלה הולמת וחבל שדחינו את הטיול לחו"ל
וגם גורי החתולים הקטנים, שנכדיהם נדרסו או נעלמו
ולא שבו.
מאחורינו הבית כשעוד גרנו בו כולנו,
מקירותיו חוזרים עוד הדים אחרונים
של שירי שנות השישים, צחוק, מריבות,
ריחות של בישולים לעשרים איש,
בלאגן בחדרה של ביתנו הקטנה.
הנה הוא הבית לפני שייעזב,
לפני שנוותר שנינו מול שתיקת הקירות הרבים.
הכל, יקירתי, הוא עניין של נקודת מבט,
מן המקום אליו הדברים הולכים
רגע האושר הזה מן הסתם לא יחזור.
18 בספטמבר 2001 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.