תכלת השמיים / נחת |
שר הזמיר את עצב נפשו,
את כאב מילמוליו בשנתו,
את הסבל בעורפו שאין הוא מסוגל לסחוב יותר את ראשו.
צלילי הים מתפרעים,
בורחים מעצמם,
מסתתרים מתהומי דרכם,
מתבוללים מנפשם,
ואינם דואגים לרפש נפש אחרת.
ואתה צולל בצלילים אלו,
בורח ממני,
מסתער אל תהומי דרכו של הים,
פוחד מלאבד,
לאבד משהו שלעולם לא היה לך
-נחת- .
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|