New Stage - Go To Main Page

אליס סנאים
/
היא כבר לא כאן

יצורים חסרי זהות מסתובבים במסדרונות.
כולם נראים אותו הדבר, כולם חסרי דעות.
והיא צועדת לה, נחושה בדעתה, מנסה לעצור את הזמן.
היצורים מסובבים את הראש אחריה, מתחילים ללחוש.
הם בלבן, היא בשחור
הם מסודרים ורק היא פזורה בכל מקום,
ורק אני, עדיין מנסה לתפוס אותה.
מנסה להבין את העצב, את הסבל.
היא צועקת ושורטת, אבל הם בלבן והיא בשחור,
הם לא מבינים, הם לא הבינו, לא יחזירו אותה לחיים.

אני רודף אחריה עד הסוף
הם מנסים לעצור בעדי אבל אני בשלי
היא כבר בקצה.
"עצרי!", אני צועק.
מסתובבת מפריחה עוד נשיקה וקופצת לתהום.

היא כבר לא כאן והם עומדים מעל
מלמלים: "כמה חבל".
ורק אני עדיין בוכה, על אותו יום.
הם מנסים לעודד אבל במה זה עוזר?
הרי זה בגללם כל הכאב, הכל בגללם.

אני רוצה רק אותה, הם לא יעצרו אותי יותר
הולך לקצה, מפריח נשיקה וקופץ.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 18/11/03 0:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליס סנאים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה