[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ענבל אשוח
/
קרקס האירוטיקה

אני זוכר איך צעדתי ברחובות תל אביב ההומים והרועשים, ממהר
לדרכי על מדרכות מבוקעות בין אנשים ממהרים, ולפתע ככה סתם
פתאום, ללא שום סיבה מוגדרת, שמתי לב שמימיני יש כתם צבע גדול.
למרות שמיהרתי מאוד, הסבתי ראשי ימינה ונתקלתי בפוסטר ענק שהיה
רשום עליו בגדול: "קרקס הארוטיקה הישראלי הראשון נפתח בארץ
לקהל הרחב! מהרו והזמינו כרטיסים לאחד המופעים המדהימים
והביזאריים ביותר שתראו אי פעם בחייכם!". על הפוסטר הייתה
מרוחה בענק דמותה הבלונדינית של רוסיה עירומה עם שפתיים צבועות
בבורדו חזק מידי ועל שני שדיה צויירו שני כוכבים צהובים
ענקיים. בכתובית מתחת לתמונה, צוין שנטאשה (כנראה זה שמה) היא
בעלת החזה הטבעי הגדול ביותר בארץ ואפילו באירופה כולה,  וכדי
למשוך את לב הקהל, הכוכבים כיסו הרבה מעבר לשדיה שרמז מהם בלט
מעט בחלקו העליון. אני לא יודע למה, אני בדרך כלל לא מתקרב
לדברים כאלה, אבל משום מה פתחתי את הפלאפון שלי, רשמתי במהירות
את הטלפון ושמרתי. המופע היה אמור להתקיים כשבוע אחר כך.

אני בחיים לא אשכח איך באתי מרוגש וסמוק לאוהל הענק במרכז
הירידים והתערוכות בתל אביב. סביבי היו מאות ואולי אלפי אנשים
שציפו להיכנס פנימה ולצפות במופעים המיוחדים. לצערי הרב, המופע
נדחה פעמיים, וזאת בגלל מחאות והפגנות של חרדים ונשים
פמיניסטיות שאיימו להפר את הסדר הציבורי אם הקרקס לא יבוטל.
לשמחתי, הקהל הרחב לבסוף אמר דברו והמופע התקיים למרות כל
האיומים והרעש.

נכנסתי פנימה והתיישבתי במקומי על הספסל מסביב לרחבה אובלית
יחד עם המון רב שרובו המכריע, כמה מפתיע, היה גברים מיוזעים
וחרמנים. לפתע כבו האורות והזרקור הוקרן היישר למרכז הרחבה.
אישה קטנה ושחומת עור שנראתה ברזילאית, עלתה בחוטיני קטן, חזה
חשוף ומן כובע נוצות ופאייטים ענק על ראשה. היא עיכסה כמו טווס
נפוח וכולם שרקו לה (אני מודה שגם אני הייתי ביניהם). מוזיקה
קצבית החלה ובזמן שהיא נענעה את האגן כמו חולת פרקינסון, עלה
מנחה הערב שמראהו היה ביזארי ביותר, כמו כל הקרקס, כפי שהתברר
לי בהמשך. על ראשו נחה מגבעת שחורה גבוהה ורחבת תיתורת, הוא
היה לבוש במכנסון ויניל שחור מבריק, בז'אקט תואם ובידו נח שוט
עור ענק ומאיים. בכל פעם שהלך, הוא נראה כאילו המכנסון נכנס לו
לתחת (וכך גם הייתה הבעתו...), והוא היה כה קצרצר, עד שאחד
הבחורים לידי העיר לחברו שעוד מעט הביצים שלו יצאו לשאוף אוויר
כי הן נחנקות...

"גבירותיי ורבותיי!", הכריז בקול מעובה, "ברוכים הבאים לקרקס
הגדול והמיוחד ביותר שנראה אי פעם בארץ! לקרקס ה'במה'!!!".
כולם מחאו מחיאות כפיים רועשות ושרקו. "אתם עומדים להיות חלק
מעולם הסקס והארוטיקה הישראלי האוראלי, האנאלי ואף הבנאלי...
אתם תצפו במופעים, תקבלו שירותים שונים, תראו את הפריק שואוז
המיוחד שלנו ואפילו תוכלו לשחק משחקי סקס ולקנות ביריד שלנו את
מיטב האביזרים החדישים! אתם מוזמנים לשוטט, המופעים המרכזיים
יחלו בעוד שעתיים!".

כולם צהלו ושמחו. ירדתי לרחבה, והלכתי לכיוון השלטים לתוך היכל
ענק וחשוך עם אורות אדומים וכחולים זרועים בו ככתמים באקראיות
שהאירו את המופעים השונים. בחדר הראשון היה זוג לסביות שהחלו
להתפשט ולהתחרמן. הבטתי בהן מהופנט, רואה להפתעתי לראשונה מופע
חי, ולא בסרט. זה היה מדהים ולידי התגודדו עשרות סקרנים ששרקו
ואפילו השליכו שטרות  על הבימה. הרצון להישאר ולהמשיך לצפות
בזוג הלוהט התנגש ברצון העז להמשיך ולהספיק לראות את הכל. בחדר
הבא היו זוג הומואים שהזדיינו בלהט על הקיר והמשכתי משם
במהירות על. בחדר שאחריו התקיימה אורגיה פרועה עם מספר רב כל
כך של אנשים, עד שלא יכולתי להבחין במספרם. הם נראו כמו ערב רב
של גופות מיוזעים ושיער. המדהים הוא, שזה היה מופע מיוחד- מופע
אינטראקטיבי, מה שאומר שמספר אנשים מהקהל התפשטו במהירות
והצטרפו לחגיגה הגדולה. עברתי מחדר לחדר, כשחלק מהחדרים הציגו
סקס רגיל וחלק אף הציגו סטיות, כמו למשל גבר מזיין כבשה, אישה
עם חמור, מלכה ועבד, אדון ושפחה- בקיצור אני לא חושב שיש אפילו
פיסה אחת של סקס שלא כוסתה שם. כל אחד יכל לצפות בסקס האהוב
עליו באופן חי, כפי שרובם לא יוכלו לעשות זאת לעולם.

במקום היו חשפניות פרטיות, נערות ליווי שהציעו מגוון שירותים
במחירים מוזלים, דוכנים עם אביזרי סקס מכל סוג שהוא הקיים
בעולם, מזון בצורת איברי מין, שדיים וישבנים, משחקי זוגות
ויחידים נושאי פרסים וכו'. העין לא יכלה לשבוע מהמזון המיוחד
והשונה שראתה.

לבסוף הגיע הזמן וחזרתי להיכל הראשי. האדון שכיניתי אותו למין
הרגע שראיתיו בשם: "חריצתחת", החל להציג את האטרקציות השונות.
זה התחיל בנאטשה שסביבה היו שני כושים שעברו לפניה עם פרגוד.
ברגע השיא, הוא הוסר ונטאשה התגלתה במלוא מערומי נכסיה
האדירים. וכשאני אומר אדירים, אני מתכוון לאדירים. השדיים
היו פשוט ענקיים. אני חושב שכל אחד מהם היה בגודל של ראש וחצי
שלי...
כולם הריעו והיא קיפצה ורצה והתהלכה, נותנת לכולם לשטוף את
העיניים במה שחנן אותה הטבע (יותר מידי, אם אתם שואלים אותי.
יש גבול למתנות!) אחריה בא כמובן הגבר בעל האיבר הגדול ביותר.
לנגד עינינו הגיע  כושי ענק שהסיר את המגבת הכרוכה סביב חלציו.
איברו נח ברפיון, ואפילו אז הוא היה גדול בהרבה משלי במצב
ערני. הברזילאית שבה לרחבה, כרעה על הברכיים והחלה למצוץ לו
לקול תשואות הקהל. כשהסירה את פיה, במאמץ מה, נתגלתה בפנינו
מפלצת איברתית אדירת ממדים!
לנגד עינינו, בא חריצתחת עם סרגל חצי מטר ומדד לאדון  28
ס"מ!!! הגברים נעו במקומם בחוסר נוחות וחשו פתאום נורא
קטנים, ואילו הפעם היה תורן של הנשים המועטות יחסית להריע.
שניהם הלכו ואז באה אישה הדומה לצ'יצ'ולינה. היא טענה ששכבה עם
מאות אנשים ורוצה להיכנס לספר השיאים של גינס ומזמינה את כולם
לעזור לה לשבור את השיא בסיום המופע! היא עלתה עם אנקונדה ענק
והתעטפה איתו, התערטלה עמו ואז קרה פלא הפלאים: היא פיסקה
רגליים והנחש החל להזדחל ביניהן ולהיכנס פנימה!  אנשים קמו
ממקומם כדי להטיב לראות את הפלא המדהים. היא התעוותה וגנחה
והנחש התפתל בתוכה וסביבה עד שיצא לבסוף.

לאחר מכן באה האישה עם "כוס הפלא". זאת אישה שהשרירים שלה
בנרתיק כל כך מפותחים, עד שהיא יכולה לאחוז בהם שטרות, להחזיק
עיפרון ולצייר ואף לעשן סיגריה!!! אחריה בא הומו רזה ומסכן
שהתהדר בתואר "בעל הרקטום הרחב והעמוק בעולם". מול עינינו
הנדהמות הוא החדיר דילדו ענק, מחבט טניס, חרבות, לפיד אש, שואב
אבק ושאר חפצים שמרגע שראיתי אותם מחליקים לתוכו - לא אגע בהם
עוד לעולם... אחריו בא גבר שסחב גיגית עמוקה. הוא פתח את
הרוכסן של המכנסיים, שלף את איברו (שהיה ממוצע לשם שינוי)
ושפשף. כולנו הבטנו בדממה, מחכים לראות מה יתרחש. לאכזבתנו
הבחור סתם אונן, לא משהו מיוחד. בדיוק כשעמדנו לקרוא קריאות
בוז, הבחור החל לרעוד ולהתעוות מכאבים ועונג צרופים ואז הגיעה
ההפתעה הגדולה: הבחור השפיך לתוך הגיגית והשפיך והשפיך והשפיך
כאילו יש לו מאגר בלתי נדלה! הכמות הייתה כה רבה, עד שכשהגיגית
התמלאה, הוא הרים את איברו וניסה להוכיח שהוא גם ה"קלע למרחק
הרב ביותר בעזרת זרע", ובדרך גם כיסה כמה עשרות אנשים בנוזל
דביק ושקוף... כשעלתה הבחורה שעמדה לגנוח את הגניחות הכי חזקות
וממושכות, קמתי וחמקתי אל מעבר לקלעים. מעודי לא סבלתי כל כך
מגניחות של בחורה. אני חושב שהגניחות שלה הגיעו לפחות לרמת
דציבלים של משאית מתניעה!!!
 
אף אחד לא השגיח בהעדרי ובהסתננותי.
אני לא יודע מה חיפשתי, אם בכלל, אבל טיילתי בין הכלובים של
בעלי החיים ובסוף הטור ראיתי גוש חום מקופל בתוך הכלוב. צעדתי
לעברו ולהפתעתי הרבה, הבחנתי בכך שזו בחורה! הבחורה הרימה את
ראשה לעברי כששמעה את צעדיי. על גרונה היה קולר עור. בהתחלה
חשבתי שהיא אולי שייכת למופע ה-BDSM, אולם משהו בהבעת פניה אמר
לי שלא. היו לה עיניים חומות גדולות שנצצו משמחה, אך גם מכאב.
השפתיים המלאות שלה התעקלו לכדי חיוך קלוש, מרומז, של נימוס.
השיער שלה, רעמת תלתלים כהים, נכרך סביב אצבעותיה הקטנות
שמוללו אותו שוב ושוב. משהו בה היה רגוע, אך עם זאת סוער. היא
הזדקפה מולי עירומה לחלוטין, בשיא הטבעיות. היו לה פני ילדה עם
מעטה דק של  תמימות ורוך נעורים, גוף קטן אך מעוגל ורך ונשי.
כזה שאתה רואה ורוצה לתפוס ולחפון ולצבוט ולחבק ולאסוף לתוכך
מיד- וכמה שיותר. המבט שלה היה בוגר ונשי, מפתה ומודע לעצמו
ולכוחו. האצבע שלה ליטפה בסיבובים את הפטמה הקטנה. העיניים שלה
התעגלו ונפערו. היה לה מבט כזה, מסתורי וחרמן. כל הסיטואציה
הייתה מוזרה ביותר, שכן מעולם אף אחת לא הביטה בי ככה, כפי
שהיא מביטה בי: משל הייתי חתיכת בשר. זה גרם לי לבחילה. באותו
הרגע, קלטתי שגם אני למעשה מביט בה כחתיכת בשר. היא הילכה
בכלוב הלוך ושוב, וכל אותו הזמן עיניה היו נעוצות בעיניי, ללא
מילים. כאילו התחננה: "הצל אותי", ומאידך: "גע בי! קח אותי!".


"היא מוצאת חן בעיניך?", שמעתי קול עבה מאחוריי.
סבתי לאחור מייד בבהלה. מאחוריי עמד חריצתחת.
"יש בה משהו...", אמרתי, "אני לא יכול להגדיר מה. היא לא האישה
הכי יפה שראיתי בחיים, אבל יש בה משהו מיוחד, מן סקסיות
מתפרצת". היא חייכה בביישנות, אך הייתה לי הרגשה שזה למעשה
כיסוי, כי כולה שידרה ביטחון עצמי גבוה. או אולי ההפך? הביטחון
העצמי הגבוה הוא למעשה מסיכה?
הוא חייך לעצמו. "תיזהר, אל תתקרב אליה יותר מידי..." "למה?",
שאלתי בסקרנות. "היא מסוכנת לגברים. היא נראית תמימה, אבל היא
ממש טורפת אותם. היא נימפומנית חולת סקס שמזיינת כל אדם עם זין
בין הרגליים עד שהוא מתעלף מאובדן כוחות. כלומר, במקרה הטוב.
בפעם האחרונה ששחררנו אותה, היא שכבה עם זקן וכמעט אנסה אותו.
מהתרגשות ואפיסת כוחות, הוא נפטר מהתקף לב...".
הבטתי בה. היא חייכה חצי חיוך הטומן בחובו סוד. היא החלה להניע
את אגנה בפיתוי, בריקוד עתיק יומין של חיזור נשי וירדה מטה ואז
פיסקה רגליה. לנגד עיניי נגלה לי כל איבר מינה, פתוח ולח
ואדמוני. למראה פניי הנדהמים, היא חייכה חיוך חושף שיניים.
"למה היא עירומה?", שאלתי, "האם היא רוצה בכך, או שאתם מכריחים
אותה?". חריצתחת גמגם והחוויר. "היא, כלומר אנחנו, היא רוצה
להיות עירומה. יש לה דחף בלתי נשלט להיחשף בפני אנשים ולהוציא
את הכל. לא תמיד אנשים אוהבים את זה, אתה יודע. בכל זאת, היא
נחשפת גם באור ואז רואים את כל הפגמים שלה. אבל האמת שלפעמים
נמאס לה והיא רוצה להתחפר בעצמה כי היא אומרת שאנשים רק
מסתכלים מעל לפני השטח ולא לתוכה, אבל אתה יודע, אנשים רוצים
לראות בשר ועור. אילו דרישות השוק. זה מה שיש לה להציע, אפילו
שהיא חושבת שיש בה יותר...", חריצתחת הפסיק לרגע את שטף
דיבורו. "אתה יודע, סקס ועירום מוכרים והיא נותנת, אז אנשים
לוקחים. חוטפים אפילו. זאת הבחירה שלה אני חושב, שלא תגיד
שמכריחים אותה, שלא תגיד!", אמר ואז פתאום מלמל: "טוב, אני
הולך. יש לי הופעה להציג. תיזהר ממנה ו... שלום!" ואז הוא
נעלם.

הבטתי בה, יושבת מולי בישיבה מזרחית. הפות שלה פעור מולי, כמו
עיניה.
"את אילמת?", שאלתי והיא שתקה.
"אני מצטער שככה... את יודעת. אני מרגיש נורא. למה את נותנת
לאנשים לנצל אותך ככה?", שאלתי הלום רגשות. היא שתקה. "בטח את
זקוקה לתשומת לב." אמרתי, "כן, אני רואה עלייך שבטח ניצלו אותך
פעם ואת חושבת שזו הדרך היחידה. אני אומר לך שלא, ואת צריכה
לצאת מזה. את שווה הרבה יותר, את יודעת." היא עדיין הביטה בי
ללא אומר. שותקת, אבל מאזינה. "זאת לא הדרך להשיג תשומת לב,
גברים לא רוצים אותך רק בגלל הגוף שלך... אני בטוח שיש בך
הרבה יותר מהנראה לעין.". היא השפילה ראש וגיחכה לעצמה. "מה?
את חושבת שהם לא טורחים אפילו? מה את מקשקשת. את נותנת להם, מה
רצית? שלא ייקחו?! אני יודע, סקס מוכר. את יודעת מה? אני אגיד
לך, אנשים צבועים. הם אומרים שסקס זה רע, זה מלוכלך, זה פויה.
צריך להסתיר ולהצניע. אבל מה? הכל עובד על סקס. אם זה פרסומות
ויחסים וטלביזיה ותקשורת והכל הכל. אנשים רוצים סקס, דורשים
סקס, אבל כשהם מקבלים, הם מסיטים את הראש הצידה, עושים מבט
מתחסד וצועקים לשמיים: 'גוועלד! ווי זמיר!'". הילדה-אישה
צחקקה. אות ראשון אמיתי של תקשורת.

התקרבתי לכלוב וליטפתי את הסורגים. היא התקרבה גם היא.
"את יודעת מה? אני בטוח שאת בכלל לא נימפומנית. אנשים פשוט לא
מבינים אנשים שונים. ישר הם מתייגים אותם כ'פריק שואוז', משהו
שצריך להרחיק, להסתיר, לצלוב. את פשוט נראית לי בחורה רגילה
שאוהבת סקס ומחוברת למיניות שלה, מה רע?!", עצרתי לרגע את שטף
דיבורי ונטלתי אוויר, "אז מה אם את שוכבת עם הרבה גברים? אם את
עושה מה שבראש שלך!? אם את חופשייה ושלמה עם עצמך ואוהבת את
עצמך ומחצינה את הנשיות שלך?" היא חייכה אליי חיוך עייף, ואז
להפתעתי אמרה לי רק כמה מילים, אותם אני זוכר עד היום ולא אשכח
לעולם: "אתה יודע מה באמת כואב לי? שאם הייתי גבר, אפילו למשל
אתה, לא הייתי נמצאת בכלוב הזה, הייתי נמצאת על כסא מלכים
בראש חוצות. הייתי סתם עוד גבר רגיל, מקסימום 'כלי'". עיניה
הפכו לפתע כבויות והיא חזרה להתיישב בקרן הכלוב, נכנסת לשקט
שלה, לבועה שלה. הידיים זרוקות לצדי הגוף הראש שמוט על החזה
חסר חיים, העיניים עצומות והרגליים מפוסקות. הלכתי משם, מותיר
אותה לבד עם עצמה.

רק כשהגעתי הביתה, הצטערתי שלא אמרתי לה: "את חושפת הכל, את
הכל רואים בך, אבל כולם רדודים ורואים מה שהם רוצים לראות, את
הפשוט והקל. הם לא רואים את מה שאת מסתירה ומשחררת רק מעט
מעצמך, לא מבחינים בפרטים הקטנים. את חושפת הכל ונותנת מעצמך,
לא מותירה לך דבר, אבל את הדברים הכי חשובים שאת מראה, איש לא
רואה בך: הנשמה והראש שלך."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תראו את כולם,
רוצים להשתלט על
הסלוגנים של במה
חדשה

גם כן אמביציות

-פינקי מדחיק


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/11/03 16:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענבל אשוח

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה