אביא לך ילדה שתשמע את נשימותיך,
בלילות רצופים נדודים של שינה.
מסעות ארוכים אל
המפתנים המפתים של לשונותיך.
מדבר.
מליוני אותיות, ביטים של אהבה.
כמו המספרים הבינארים,
כך עשתונותיך- נעלמים וחוזרים.
מרגישה אותך בכיסי בטני, קנגורו,
מגדלת לך את הילדה.
תנצח במשחק הסופי, בגמר הגדול.
לא שונאת על זה,
מדליק ומכבה את השירה הזורמת אלי.
גומר בתוך התוך, שאין כמוהו לאיש.
מהכפר שהגענו,
לא נותנים לנשימות לדבר
רק אידיאולוגיות.
שמחה בך עד שלא ניתן
ובוכה לפיך את שלא תבין לעולם.