רותם סעד / שדה חרציות |
ששרדו את החורף,
מתמוטטים מעומס הכאב
דמעות של צער נושקות לאדמה חרבה
ופריחה אין -
ופריחה אין באדמת טרשים עזובה
רוחות של אפר
אפר המתים
קוברים תחתם גבעולים שדופים
ודבר לא נותר משושנים שהיו ואינם.
נשימה אחרונה בדמות רוח קרירה
והחרציות כבר פורחות כי אביב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|