לפני שחשבנו על זה בכלל לקחו אותך מאיתנו.
פשוט קטפו את הפרח שכמוך משלל מבחר.
למה לא לקחו אותי? למה אותך?
עכשיו את לא פה איתנו.
כולם בוכים, כולם מתאבלים.
ואני זקוקה לחיבוק שלך כדי להמשיך הלאה.
הכול נמשך כרגיל אצל אחרים, אבל הם לא יודעים
שמשהו ממני פשוט נקרע.
המחלה הארורה הזו, הסרטן שלקח אותך מאיתנו.
יום אחרי יום בתוך מיטה.
די! למה דווקא לך? למה, אלוהים?
לפעמים אני חושבת שאין אלוהים כי
לא יכול להיות שהוא בחר במישהי חסרת ישע
טובת לב ומתוקה כמוך.
למה לגרום סבל לכול המשפחה?
בהלוויה ראיתי את כולם צועקים ובוכים.
את אבא שלה כולו שבור...
הדבר שבאותו רגע עולה לראשי
זה מתי שוב אפגוש אותך בעולם הבא...
זה רק אלוהים יודע...

השיר הזה מוקדש ללימור ז''ל, בת דודתי
שנפטרה בתאריך: 12/11/03
מסרטן בפטירתה היתה בת 22
לימור, לא אשכח אותך!!!
ממני, אורטל