וכרגיל עשו עלי את אותו התרגיל,
את אותו הדבר המגעיל,
ניצלו אותי, ולי מייד בראש עולה שזה בגלל הגיל,
אז מבזק, זה שנולדנו בשנה שונה, לא עושה אותי פחותה,
פחות שווה, טיפשה..
אני יודעת בידיוק מי אני ומה אני שווה!
תשכח מזה לא הופכת לתמימה, אני לא משתנה
ויותר גם לא מאמינה באהבה
ילדונת בת 17 כבר איבדה תיקווה, איבדה את הברק בעינייה
והדבר היחיד שהיא צוברת זה חוכמה.
תקווה כבר אין בליבה, ובעייניה יבשה עוד דמעה
נפשה כואבת, גלמודה.
וגופה הוא מעטפת לצער, והמון אהבה
שרק רוצה להתפרץ, אבל לא יכולה...






אבל למי אכפת?!