בחלוני מצהיבה האיזדרכת,
כתמונה במסגרת חומה,
משירה עלעליה מעליה,
מתנקה.
מה חיים ומה מוות?
ליבי צמא לתשובה,
מתדפק על דלתות הלילה
ונתקל באפילה.
האם גם נפשי בשלכת,
מתה כדי להתחדש?
או שאולי התמכרה היא
למכרות הפחם האינסופיים
ולמערות השאול השחורות.
אל תילחם בחלום,
עונה לי העונה המתחלפת,
השל קשקשיך הצרובים
ועמוד עירום מול החורף,
המרחף בצלליות ענניו,
כי רק את אשר התרוקן,
ניתן למלא.
ואחרי השלכת יבואו הליבלוב,
הפריחה והפרי המתוק,
שפלח ממנו ירטיב פה יבש,
וימתיק לשון.
בחלוני מצהיבה האיזדרכת,
ומחר שוב היא תוריק
והתריס שנסגר יפתח שוב בבוקר,
לליטוף קרני שמש רכות.