ידעתי בדיוק מה היא הולכת להגיד לי, אני לא מהתמימים.
אתמול היא מתקשרת אלי בקול יבש ומצהירה כי חייבים להיפגש כדי
לדבר, לדבר! פתאום היא רוצה לדבר, הדג פתח את פיו או כל
מטאפורה אחרת שמתאימה לסיטואציה בה בנאדם שובר שתיקה אחרי זמן
רב...
בכל מקרה אני יודע לאן כל הדיבורים האלה מובילים, ניסיון עתיר
שנים במערכות יחסים קצרצרות לימד אותי שזה הדיבורים ששוברים את
הכלים לבסוף. והנה עכשיו אנחנו יושבים בבית קפה בשינקיין, היא
לוגמת מהקפה לאטה אגוז שלה ואני כבר רואה את המילים עומדות לה
על קצה הלשון.
בטח קבעה איתי פה כי חשבה שאני אעשה מזה סצנה, אקלל, אעיף
שולחנות, ואחנוק את העוברים ושבים. אבל אני רגוע כקרח, או
לפחות כמו קרח רגוע.
לי זה לא יזיז. אפשר לחשוב כבר מי היא, כולה עוד בחורה
שזיינתי, היו כבר עשרות, רזות ושמנות, גבוהות ונמוכות ולפעמים
בשילובים שונים. אבל כולן, כל מאהבותיי, היו ג'ינג'יות, אני
מניח שזה מין פטיש שלי.
 היא מניחה את כוס הקפה על שולחן העץ העגול ומכחכחת בגרונה.
כן, כן כבר הייתי בסרט הזה, אני די מכיר אותו בעל-פה, ' אתה לא
רציני', 'אתה עוד ילד', 'אתה לא בנוי למחויבות',' אתה בן 30
וגר עם אמא שלך', כבר שמעתי הכל, מעניין מה יהיה התירוץ העלוב
שלה.
" אלון... תקשיב",
יאללה תרביצי אני מוכן. מה את בסך הכל, סתם מכוערת, אף אחד לא
הסתכל עלייך עד שאני לקחתי אותך תחת חסותי. אז מה אם חשבתי שאת
תהיי האחת, הנבחרת, שאתה אני יבלה את שארית חיי או לפחות יותר
מחודשיים רצוף...
אז מה אם את הבחורה היחידה מזה שנים שעושה לי פרפרים בבטן
כשאנחנו נפגשים, בהתחלה לא האמנתי שזה פרפרים ובפעם הראשונה
שזה קרה הלכתי למיון, ולא יצאתי משם עד שעברתי בדיקת רנטגן
ואולטרא- סאונד בטני. אני לא אבכה, לפחות לא מולה, היא לא
תשבור אותי, אף אחת לא הצליחה, אני יציב כקרח ( קרח רגוע
ויציב).
     " החודש וחצי האחרונים היו באמת אחלה" היא המשיכה.
אחלה זה חומוס ולא זוגיות, אחלה אומרים ששואלים אותך אם בא לך
לשחק סנוקר במועדון ולא כמילות סיכום של חודש וחצי של
חברות...
    " האמת שהם היו יותר מאחלה, הם היו החודש וחצי הנפלאים
לחיי"
מה? את המשחק הזה אני לא מכיר, היא בטח שמה לב שאני עומד לבכות
ורוצה לרכך אותי. את אלון, העץ החזק ביותר ביער. את אלון היציב
והרגוע והקרח. אותי. טוב, האמת שאני די מתחיל להישבר... יאללה,
שתגמור עם זה וזהו, לא צריך את כל האמוציונליות בגרוש הזאת.
  " אתה לא כמו כל האחרים"
הלו הלו, לא צריך לקלל אני בדיוק כמו כל האחרים ואם היא
מתייחסת לבעיית ה" עמידה" שלי אז שתדע לה שזה לגמרי נורמלי,
אני קצת לחוץ בעבודה, זה קורה לכולם, אפילו הפסיכולוג שלי אמר.
זה באמת לא מתחשב ואפילו די פוגע מצידה להזכיר את זה באמצע בית
קפה בתל אביב. אם אני אראה מישהו צוחק, נשבע לכם שאני קם ונכנס
בו. או קי להירגע, לחשוב קרח, קרח.
  " אני חושבת שהתאהבתי בך"
טוב, אני מודה שהיא איבדה אותי, מה לעזאזל קורה פה? למה היא
משחקת בי ככה? 'אוהבת אותך' עלק, מי שמכיר אותי יודע שאני לא
מהסוג שאוהבים. אני מהבחורים ששותים אתו, משחקים אתו כדורגל,
ורואים סרטים של ג'ים קארי אתו אבל בטח לא מאלה שמתאהבים בו,
לפחות עד עכשיו לא.
  " אלון, אני רצינית, אני אוהבת אותך ואני רוצה להיות אתך."
" אלון, אתה מקשיב לי?" אתה לא רוצה להגיד לי גם משהו?

-   " כן, רינת, תקשיבי, תני לחסוך לך את כל הנאום המוכר הזה,
כן אני יודע זה לא אני זה את, זה לא את זה הוא, או שזה כן
אני... אני מכיר את כל סוגי המשפטים האלה, יש לי ניסיון בכאלה
דברים, את מבינה. אז תודה ו"ניפגש בסמטאות החיים" (גם את זה
שמעתי איפשהוא).
קמתי מהכסא, ויצאתי החוצה באדישות, מבלי אפילו להביט בארשת
פניה ההמומה.
התחלתי לרוץ, לא אני לא אבכה
אני רגוע
אני יציב
אני קרחון שלם של יציבות ורוגע
אני לא מאמין שהיא אמרה שהיא אוהבת אותי!
אני דפוק בראש!!!!!
ועכשיו אני רץ חזרה, אחוז אמוק לבית הקפה ממנו יצאה בדיוק
רינת.
" רינת אני אוהב אותך!" " אוהב, אני אותך!", " אני אוהב!"
צרחתי לה כמו ילדון שהרגע למד מילה חדשה.
-" עזוב, רונן זה בסדר, אתה צודק זה לא אני זה אתה, אתה ילד לא
רציני בן 30 שגר עם ההורים שלא ולא בנוי למחויבות".
שתיקה.
" ובנוסף אתה אימפוטנט".
OK זה כבר שילוב מנצח...
"אבל מה עם אהבה? אמרת שאת אוהבת אותי."
- "כן... אמממ האמת שזה נראה לי יותר כמו בעיה במערכת העיכול,
נראה לי שאני אלך לבדוק את זה... ביי אלון"

"אני מאוד מקווה שזה סופני...", סיננתי מבין שפתי וברחתי משם.