[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועה מוש
/
שבת בבוקר

היום קמתי מוקדם מוקדם, לפני שהשמש עוד זרחה, ואני יודעת כי יש
לנו חלון שרואים ממנו את השמש בבוקר והסתכלתי וראיתי את השמש
והיא היתה עוד רק חצי מעל ההר, וראו רק חצי ממנה. אז הלכתי
למטבח ורציתי ארוחת בוקר קורנפלקס אז הלכתי לקחת קורנפלקס אבל
כל הקורנפלקסים גבוה על המקרר ולא הגעתי, אפילו שניסיתי על
קצות האצבעות ואפילו קפצתי אז הלכתי לפינת אוכל ולקחתי כיסא
ורציתי לקחת אותו למקרר אבל הוא היה לי כבד אז גררתי אותו על
הרצפה וזה עשה קצת רעש. אז אבא קם והוא בא למטבח והוא כעס עלי
בלחש.
- מה את משוגעת? מה את עושה?! עכשיו שבת לפנות בוקר, את מעירה
את כל השכונה!
- אני לא משוגעת! צעקתי בחזרה.
- ששש... אל תצעקי.
אז לחשתי.
- אני רק רציתי לקחת ארוחת בוקר קורנפלקס אבל לא הגעתי ולא
רציתי להעיר אותך ואת אמא כי היום שבת בבוקר, אז הלכתי להביא
כיסא אבל הוא היה כבד אז גררתי אותו ואז... א...
בכיתי.
אמא הציצה רק עם הראש, אח"כ עם כל הגוף.
- מה קרה, על מה כל הרעש?
- טולי גוררת כיסאות. אבא אמר לה.
- לא נכון! לא סתם, אני רק רציתי ארוחת בוקר קורנפלקס...
- טולי, את יודעת שאסור לך לעלות על הכיסאות ושצריך לשמור על
שקט ביום שבת בבוקר...
- אבל רציתי ארוחת בוקר ובגלל ששבת אז לא רציתי להעיר אותכם
שלא תכעסו אבל אתם כועסים אבל גם אם הייתי מעירה אותכם שתביאו
לי קורנפלקס אז הייתם כועסים אז מה אני הייתי צריכה לעשות?
בכיתי, ואז לקחתי נשימה כזאת עם רעש, של בכי.
- עכשיו בטח ניצה תעלה. אבא אמר לאמא.
ניצה זאת השכנה שלנו מלמטה, והיא לא נחמדה והיא תמיד אומרת
שאנחנו עושים רעש על הראש שלה.
- לא, היא בחו"ל.
- מזל. אם היא היתה עכשיו בבית היא היתה מתעצבנת עלינו כל כך
ובטח היתה הולכת לאיזו רשות לשמירה על השקט בין שתיים לארבע.
אבא אמר לאמא ואז הוא חייך ואמר בבוקר ושניהם חייכו.
ואני עמדתי מולם והסתכלי וראיתי רק במטושטש כי היו לי דמעות
בעינים וגם קצת על הלחי, ואז הסתכלתי על אמא ואז על אבא ועכשיו
הם כבר לא ניראו כל כך כועסים כי הם צחקו מהבדיחה של אבא.
- מה? גם אני רציתי לדעת על מה הם צוחקים, מה, רק בגלל שאני
עוד קטנה אז אסור לי לדעת?
- שום דבר טולילה, סתם, אבא חושב שניצה רעה.
- אבל ניצה באמת רעה.
- לא, היא לא רעה, היא רק רוצה קצת שקט... גדי, תראה איך אתה
משפיע עליה.
ואז היא חייכה וגם אני.
- איך הוא משפיע עלי? שאלתי שוב. הם לא מגלים לי כלום!
- סתם, כלום.
- מה!?!!?!?!? כעסתי כבר. ושוב נהיו לי דמעות. "זה הכל בגלל
שאני קטנה עוד אז אתם לא מגלים לי כלום, ואתם מדברים באנגלית
כל הזמן שאני לא אדע על מה אתם מדברים ואתם כל הזמן כועסים
עלי, ועכשיו אני בכלל לא עשיתי שום דבר רע! אני רק רציתי, רק
אני רציתי, לא רציתי להעיר אותכם פשוט ואתם כועסים..." בכיתי.

-  טולי שקט, את עושה המון רעש! אבא אמר, אבל לא היה לי אכפת.
אז אמא אמרה לו משהו באנגלית והיא באה אלי והתכופפה וחיבקה
אותי.
- שוב דיברתם באנגלית!
בכיתי עוד. דמעה זלגה לי על הלחי ואמא נגבה אותה.
- די טולי, די... לא קרה כלום...
ואז שוב נשמתי נשימה של בכי.
- די...
- נו, די לבכות טולי. אבא אמר לי.
- אממממ!
עשיתי לו דווקא, להראות לא שלא אכפת לי. הסתכלתי לו לתוך
העינים ועשיתי פרצוף כועס. אז הוא התכל בחזרה ואמר די שוב ושלא
הפסקתי אז הוא הסתובב והלך כאילו הוא מסכן כזה. אז נשארנו רק
אני ואמא, ואמא עוד חיבקה אותי ולחשה לי באוזן.
- טולי תחזרי לישון.
- לא רוצה.
- אז מה את כן רוצה?
- קורנפלקס.
- טוב, קורנפלקס. היא אמרה וקמה מלחבק אותי וחייכה. "איזה?"
- טריקס.
- אין טריקס. נגמר אתמול.
- טוב, אז מה יש?
- שוגי עוגי פיצי וקורנפלקס רגיל.
- אז שוגי.
- טוב.
ואז אמא שמה לי בצלחת שהכנתי בגן מיוחדת כזאת עם ציור שאני
ציירתי, והיא שמה ליד זה כף ובפנים קורנפלקס והלכה להביא חלב.

- הרבה חלב היום.
- טוב. את תגידי לי מתי די.
והיא מזגה ומזגה ומזגה ואז היא הפסיקה.
- לא, עוד!
- די טולי, יש לך כבר מספיק, תראי, הולך להישפך תכף.
- עוד קצת?
- לא.
- בבקשה?
- לא! ומספיק כבר.
- טוב...
- הנה, בתאבון.
לחצתי עם הכף על השוגי שכולו ירטב בחלב. אז אמא חזרה לחדר שלה
ושל אבא והם דיברו קצת באנגלית אבל כבר לא היה אכפת לי וכל
העצבות עברה לי כבר כי היום יום שבת ואין לי גן ואין לאבא ואמא
עבודה, ויש לנו הרבה זמן ביחד, ויש לי זמן לראות את כל
הטלויזיה, ויש לי זמן להפגש עם החברות שלי, ויש לי קורנפלקס
שוגי עם הרבה הרבה חלב.

איזה כיף שהיום שבת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אל תכתוב סלוגן
אחרי שאתה אוכל
פירות!






אמא אדמה, מנסה
ללמד את בן זונה
דרך ארץ, הילכות
ונימוסים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/12/03 21:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה מוש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה