נקשר בי לחן, כשם שלחן בלב נער
נקשר; כשם שלב נער ברך אישה
נקשר; ושמה בשפתיי בצליל רוחות
יושר.

לא חדל מנגן, לא נח מזמר ורפאים,
יפרוף את חבלי שריון החזה הזה,
הלב שנקשר בשורשי דודאים; ובצבע וצליל
של פרימת שרוך הבדיל.

העשב הרך נדם מצמוח, כשם שיידם
עשב מצמוח; אם מכח סף כוחותיו הקמלים
כמשים נקמשים; אם היכן
שגופה הרך התגלגל הסתלסל בגופי; אם
גס מידי העשב ובא בימים; אם גילה הצעיר
בלילה עדין.

וחשבתי: האם לחני בכוחו להעניק חיים לעשב,
ולו אך דקה אחת דקה מעפר, ולנערתי
להשיב את החסד
להמית את אשר יכופר.