[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מוקדש, באהבה רבה, לכל אותם האנשים שחשבו שיש להם על מי
לסמוך, ונתבדו.


"נו, אז מה שלומך?"
קאי הרימה מעט את ראשה, והביטה בתום שניצב מולה.
"מה?"
"שאלתי, מה שלומך?" הוא חייך.
"אני... אני בסדר... ואתה?"
הוא לא ענה.
רק הביט בה, ושתק.
"תום? אתה בסדר...?"
הוא טילטל את ראשו מצד לצד, כמו התעורר לפתע מחלום, חייך.
"כן, אני בסדר... אממ... אני חייב לזוז, נדבר מחר"
והוא הלך.
משאיר את קאי לבדה, עמוסת הירהורים ומחשבות.

"קאי! בואי הנה!"
"קאי!"
"קאי! תעני לי!"
היא ישבה בחדר, האוזניות הגדולות מונחות על אוזניה, וגבה מופנה
אל הדלת.
היא שנאה לשבת כך, כשגבה אל הכניסה.
אבל לא הייתה לה ברירה.
היא לא רצתה להביט ברופאים הצועדים בלי סוף במסדרונות.
באחיות עם הפנים הכה רציניות.

האוזניות הוסרו מראשה בפתאומיות.
פקחה את עינייה, וראתה שם, אותו.
חייכה אליו חיוך מלא כאב.
וכאב לה.
הוא חיבק אותה חזק והצמיד אותה אליו.
היא הרגישה דמעה אחת, ראשונה, נושרת על לחייה.
אחריה, היו עוד רבות.
רבות כל כך, שהיא הפסיקה לספור.

למחרת, היא כבר לא הייתה שם.
הלוויה התקיימה עוד באותו היום, בערב.
קאי עמדה מול הקבר, בודדה.
הוא הגיע מרחוק, וחיבק אותה חזק.

כולם שם עברו לידה, פחדו לגעת בה, או לפגוש במבטה החודר.

היא חזרה למקומה,
הניחה את האוזניות על ראשה,
ושקעה.
שקעה לעולם שלה.
עולם,
שכולו טוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה אני לא
מדברת בעיתון או
ברדיו כי זה אף
פעם לא מספיק
אני יכולה לתת
להם לשחות במעי
הגס שלי וזה לא
יהיה מספיק
מלוכלך בשבילם
אני יכולה לתת
להם להריח את
הנוד של הבוקר
מתחת לשמיכה
וזה לא יהיה
מספיק מסריח
בשבילם
אני פשוט לא אחת
שעושה פירסיניג
ברקטום
ומצתלמת צילום
קלוזאפ לשער של
אחד מעיתוניי
סוף השבוע


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/11/03 9:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דפנה ניב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה