רכיבה על האופניים, ירידה תלולה, לחיצה על הדוושות כדי להאט את
הנסיעה.
מכונית מימין, מחכה שתעבור, פנייה ימינה, השכנים חוצים את
הכביש, נפנוף ושלום.
מבט קדימה, פנייה שמאלה בהדרגה כדי לא לאבד את השליטה, יורדת
מהאופניים, פותחת את הדלת, מוציאה בקבוק מים, לוקחת כוס
ושופכת, שותה, מתיישבת, קוראת את העיתון, מחליפה חולצה, מרימה
איזה טלפון, מדליקה טלויזיה, רואה חדשות, עוד תוכנית או שתיים
והמון פרסומות, יש מבזק מיוחד, עוד פיגוע אחד. מחבל מתאבד,
אוטובוסים שורקים, השמיים צבועים באורות מהבהבים, הקירות
רועדים, ילדים זועקים, אחדים כבר שותקים.

כוס קפה של הבוקר, ישיבת ממשלה, פגישה עם סגן מנהל הלישכה,
הצעת חוק ששוב לא הועברה, פגישה מדינית דווקא עברה בהצלחה.
חתימה על הסכם שביתת נשק, הפסקת האש, הקץ לחיסולים הממוקדים,
העברת פיסה של מולדת לידיהם, ועידה ביטחונית, המשק במשבר,
תוכנית כלכלית, חייב להשתין - ומהר, סגירת הרוכסן, שטיפת
הידיים, שלום בלישכה, ארוחת צהריים.
ביפר מצפצף, המזכירה על הקו, הבן התקשר ולא אמר שום דבר,
ההודנא נמשכת, מעבירים עוד תוכנית, עסוקים שוב בכנסת, בנתיים
פיגוע, התערערות ביטחונית, קולות הנפץ בשקט מרטיבים עוד כרית,
מבצע צבאי יוצא לדרך, שום שטח לא נמסר, הגאווה שוב נמחצת, עוד
שבוע עבר.

עוד ילד לקבר, הזמנה של פרחים.
עוד משפחה באבל - צריך לקנות פיצוחים.
עוד בובה מתפוצצת, עוד חולצה נקרעה - וצריך לשוב ולקנות לכל
המשפחה.
עוד חדר פנוי, מיטה בודדה, חסר לה הילד, תחסר הקצבה...

המדינה מתפוררת כמו לכלוך בכביסה, אנשים נטרפים כמו ביצה
בעוגה, ילדים מסתכלים בעיניים דומעות על עולם שנחרב, על אימהות
שמתות.
החיים הקדושים נמוגו פתאום
בגלל שנאה שמהולה היטב עם חלום -
"והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום
ורוח אלוהים מרחפת על המים שצבעם הפך אדום."