ממרומי בגרותי אני עדיין רואה בי ילדה קטנה
מהססת לשלוח יד בעולם הגדול והרחב
מפחדת פן אפגע, שכן מרגישה אני תמימה
ופגיעה עד כדי שאחוש כעלה נידף הנע עם כל משב רוח.

לילה לילה, אני שוכבת במיטתי הגדולה
מייחלת אני שיום אחד ארגיש גדולה כמו שאני
מתפללת שאפסיק להרגיש ילדה,
הרי גופי כבר בוגר אבל נפשי עדיין ילדותית...

לילה אחד, מביטה אני מבעד לחלון החוצה
בוהה בירח המלא והלבן, שכמו יש לו הילה כחולה סביבו,
דבר זה נראה לי מוזר ומרגש באותה המידה
פתחתי את החלון, הושטתי ידי כדי לגעת בו
ותוך כדי, נפלתי ומתי.