מוזר שבגן עדן יש אנשים מתים,
הרי זהו מקום רחוק ומלא חיים.
אך האם באמת ישנו דבר כזה? תשאלו את אלוהים.
אבל האם גם הוא באמת קיים? לדעת אנחנו לא יכולים.

על אף שהמוות נשמע כה מחריד,
כה אכזר ומפחיד,
אנשים מוצאים בו כפיתרון,
אנשים עזובים, בודדים, או סתם כאלה בדיכאון.

כשצריכים משהו, המבט על הכל משתנה,
כשבאמת צריכים משהו, למה אלוהים לא עונה?
כל כך הרבה שאלות נותרו,
כל כך הרבה שאלות,
שספק אם כולן יפתרו .

אז מה יעזור לי אם בך אני אאמין?
אתה משהו לא מוגדר, משהו שלעולם לא אבין,
אך יש לי מין הרגשה שאתה באמת שם,
שאתה שומע אותי, שאתה קיים.

אז תפסיק לשמוע ותתחיל לעזור,
במקום להרוס לי ת'חיים ואת ליבי לשבור,
צריכה להגיד תודה כל בוקר על זה שאני בקושי נושמת,
קל להאשים מישהו אחר, את אותה הילדה המטומטמת.

כשהנשמה עולה לשמיים, אל חיק האבא המהולל ...
ומושאלת לי לכל בוקר מקולל
אם אתה כבר מחזיר לי אותה לבוקר שכזה,
אולי באמת עדיף שלא תחזיר לי אותה כלל ...

עוצמת עיני ובוכה בכי חרישי,
על הכאב הנפשי הזה, הכאב הלא מוחשי.
על החיים האלה שאף פעם לא מסתדרים,
לבכות על זה שאני לא יכולה להיות כמו אחרים.

האין אתה אמרת שמצווה היא לשמוח?
אז למה נתת לי רק צער כאב וכל חיי לצרוח?
נתת לי להרגיש שהחיים לא שווים דבר,
נתת לי להרגיש שאין דבר כזה אדם מאושר.

אז החלטתי כבר שזה רק הכאב שאותי שובר,
ונשבעתי שאני אגרום לכך, או שהוא בעצמו יעצר,
היגון והצער לא ישברו אותי יותר,
בליבי התיקווה שלעולם לא אוותר -
כי הצבתי לעצמי מטרה, ואני אתגבר.