בדיחרוז

צרפתי, אנגלי ואחד פולני,
צוות מקצועי, מאד עדכני.

פועלי פיגומים בבניין רב קומות,
כל יום במרומים, מעל לתהומות.

בהפסקת האכל מגבהי הפיגום,
פותח הצרפתי בזה הנאום.

אשתי בכל יום מכינה בשמחה,
סנדוויץ' מלא בגבינה מסריחה.

נמאס לי מזה, לא יכול יותר,
אני רוצה כבר סנדוויץ' אחר!!

אם מחר היא שוב תכין כזה,
למטה אקפוץ מהפיגום הזה!!!

האנגלי אומר, אצלי אותו דבר,
גם לי מהנקניק כבר נשבר!

מחר, אם אשתי לי שמה נקניק,
גם אני קופץ, נמאס לי!! מספיק!!!

הפולני מתבונן בסנדוויצ'ו המרוח,
לאורך ולרוחב, בדג מלוח.

עוד יום אחד עם דגים ידידי,
גם אני כאן, שם קץ לחיי!!!!

        וכך היה!!

על קברם הפתוח של הגברים,
עומדות להן, שלוש הנשים.

הצרפתייה בוכה, מכה ומתייסרת,
אילו ידעתי ונהגתי אחרת.

האנגלייה חפויה, אבלה ודומעת,
הייתי משנה לו רק הייתי יודעת.

הפולנייה אדישה, בוהה בשמיים,
שותקת כאילו פיה במים.

מה לך אישה? מתאבלת אינך?
הרי בעלך, התאבד בגללך!!

לא מדויק, בעלי יחיד ואחד,
את הסנדוויצ'ים שלו הכין לו לבד!!!!