עיניים נפתחות, ההצגה מתחילה,
המסך עולה והנה ההופעה:
בובת עץ בחזית הבמה,
פועלת, שוצפת, שואבת, רוטטת,
מחדר אחד לאחר נסחפת.
על הבובה מנצחים חוטים,
בידיים מיומנות של אנשים אהובים.
משיכה לפה, משיכה לשם,
הבובה שרה ורוקדת.
מזמרת פזמונים, שמחה ומאושרת.
אך הנה מסך, עפעפיים, נסגר.
נשארת בובה בחדר מנוכר.
החוטים עזובים,
כבר אינם מתוחים,
נשכחים עזובים
אחרי הקלעים.
רופפת ומוזנחת,
בובה גונחת,
זרוקה על הרצפה.
ליבי, מריונטה,
ממתין בציפייה,
להצגה הבאה.