"היא יפה" כן זה מה שהוא חשב לעצמו באותו הרגע שהוא ראה אותה.
אייתה הייתי מוכן להיות זה מה שהוא אמר בלבו אבל בכלל לא חשב
לעשות את זה. שאר החברה הגיעו והם נכנסו למקום, המקום היה מוזר
היה שם מעין גלריה שבה רוב האנשים ישבו וקשקשו כמו חבורת
זקנות, היה כיף סוף כול סוף סיימנו ללמוד וזה הייתה עוד סוג של
חגיגת החופש. אז כמובן עד שהחלטנו ללכת לשם עלו הרבה הצעות אבל
הבנו שאין מקום קרוב או טוב יותר והאווירה שם טובה וגם המוזיקה
לרוב סבירה בזמן שאנו יושבים שם אחרי יותר משעה שוב הוא רואה
את אותה אחת מסתבר שכמו שהוא חשב בזמן שהוא חיכה לחברים שלו
היא באה משם וכדי לנסות מהלך לא מחוכם בשחמט אף בכול אופן מהלך
הוא אמר לחברו שישב ליד "יו, תראה אותה, יש שם אחת ממש יפה,
זאת בחצאית האדומה", החבר התחיל לדבר אבל הגיבור שלנו לא כול
כך התעניין בדבריו הוא המשיך ובהה בה קצת שלא יסיימו לב כול
שאר החברים וגם הכוס השניה של הטובורג לא עזרה כול כך ליציבות
שלו או לראיה החדה ככריש הוא לא ראה בדיוק איך היא נראת ואם
באמת שווה לקום וללכת אליה. אחרי רבע שעה בזמן שאקסל הגיבור
שלנו מנותק מהסביבה הוא חוזר לחברו ומדבר אייתו שוב על הנערה
באדום ואז משום מקום ידוע החבר שואל אם ללכת ולדבר אייתה עלי,
שוב פעם הכוס השניה של הטובורג שחקה פה יותר מאשר אני אחרי
ליטר של בירה די מרה איבדתי את כול חושי זה לא שאני שיכור קלוט
אך אני קצת בסיבוביה, זה בערך מה שאקסל זוכר ממחשבותיו ברגע
לפני שאמר "כן, לך ותביא לי גאולה" כמובן שהרוב אמר לא, לא
ללכת כי זה רק יזיק אבל אקסל כתמיד לא מקשיב לרוב והוא לא
מאמין שקים המונח של פידוחים ולא זה לא אכפת ולכן הוא שלח את
החברה. באותן הרגעים אקסל לא הבין מה מתחיל לתקתק בעוצמות כול
כך חזקות הוא חשב שהשעון שלא לא בסדר אבל רק אז הוא הבין שזה
האדרנלין, הלב שלו התחיל לפמפם בקצב היסטרי בעוד שהוא מחכה
שהחבר יחזור עם התשובה הגורלית. ברגעים האלה התחלתי לחשוב מה
אני אגיד לה ובכלל חשבתי על זה מה היה קורה אם הוא לא היה
מתנדב והולך והגעתי למסקנה  שאכן הייתי מתנהג כתמיד ורק מתבונן
מהצד, רגע איזה שיר זה, זה מתחיל כמו משהו של בון ג'ובי אבל
רגע.... אקסל איבד את מחשבותיו ולרגע את חושב הוא נפל ונרדם
לכמה דקות ואז חברו חזר וסיפר לו מה הלך, הוא סיפר שהוא הלך
אליה ואמר לה שחבר שלו היה רוצה להכיר אותה היא ענתה לו שאם
הוא לא יכול לבוא בעצמו אז זה הוא לא שווה את זה ברגע שאקסל
הבין איפה הוא ומה מספרים לו הוא מיד קם וכמעט התעלף מהסיבוביה
אך הלך בקצב איתי כדי לא ליפול אל הנערה כדי לדבר אייתה.
אקסל חזר אל חבריו עם כבוד מהם אך צער מהנערה איך שהוא בא ואמר
את שמה מיד החברות שלה התחילו לצחוק מסתבר שהיה לה חבר ועוד מה
הסיכוי לכך שקראו גם לו אקסל, אקסל שלנו לא חשב שזה מצחיק אבל
חזר בבושת פנים אל חבריי. הם שידלו אותו לנסות עוד פעם ולפחות
לנסות להשיג טלפון אבל גם זה לא הצליח היא חשבה שזה לא רעיון
טוב אבל לפחות דבר אחד עודד את אקסל שלנו היא אמרה לו "תראה אם
לא היה לי חבר אני מאמינה שזה היה יכול להצליח את מאוד חמוד
ונחמד".
בסוף הערב שאקסל חזר לביתו הוא חשב אולי זה לא הצליח אבל לפחות
יצאתי עם חצי גאוות יחידה ובתור ניסיון ראשון הוא הצליח לא רע
עכשיו הוא מבין שאין בעיה כול כך גדולה בללכת ולדבר עם נערות
ובכלל מהיום הוא אקסל חדש ומשופר מותאם לשנות האלפיים. את
התודה קשה לו לומר בגלל שאת השם הוא לא זוכר כול כך אבל מה שכן
הוא זוכר שהיא עוד אחת מרמת השרון אבל אחת מיוחדת.