למה אני לא יכולה בלעדייך
למה אני בורחת
ואיך אני נשארת?
תמיד אותו המקום
הולכת וחוזרת תמיד להתחלה
הסוף של כל דבר תמיד בא
עד סוף הזמן
אני מתגעגעת
ולא מסוגלת לדבר
כאילו קשרו אותי לכיסא עינויים, חטפו את הנשמה שלי, לקחו מחט
ולאט לאט תפרו את הפה שלי
לפתוח אותו אני לא יכולה
והעיניים שלי הומסו ונאטמו... ואני מנסה לפתוח אותן ולראות מה
הולך פה
אך לא מצליחה
אולי תשחררו את הבובה שלי?
היא התייאשה ואני עוד מנסה
בבקשה, תחזרי אליי
בבקשה, תשחררו אותי מכאן
אני לא רוצה להיות כאן
ואני לא מסוגלת לדבר
אני רק שומעת את כולכם עוברים
איך החיים שלכם ממשיכים
כל המסיבות והקטעים
שאותם אני והיא מפסידות
בבקשה, אני מתחננת
מה קורה לי?
שמישהו יעזור לי
כי לחיים אין משמעות אם את לא יכולה לראות.
- רק לשמוע איך החיים של כולם ממשיכים... איך הם שואלים אותך
מה קורה ואומרים לך להמשיך הלאה ומדברים ומדברים... ואת לא
מסוגלת לענות... לא מסוגלת להסביר למה את ככה... אבל את מנסה
כל כך מנסה
ואז הדממה
והם הלכו
ואת שותקת
לא מסוגלת לומר דבר
והם דיברו
ואת חונקת
ואת צועקת
כמה את מתחננת
אבל זה משהו בתוכך
ובבקשה,
תעשו שזה ילך.
והלב נשבר
ואת ממשיכה לדבר
כי לא התייאשת ממני
עדיין לא... אבל אני כבר מתה ולא מסוגלת.
ואת מתחננת שאסביר
ואין לי איך
מה קורה לי???
אלוהים שם למעלה יורד למטה לבכות
ולבו לא אומר דבר
הוא עצמו נותר שם לבד
ללא דבר
ואלוהים כאן למטה
מה אתה חושב?
ואלוהים שם למטה
ולמה אתה לא עוזר?
ואיך לא שלחת לי מישו שיעזור לי גם עכשיו
ואיך נתת לי למות
ואיך דמיינת את הדמעות
כי לא יכולת לבכות
ואיך שלחת אותן אליי
שאני אזיל אותן בשביל שתראה
ואתה בא אליי ונוגע בפניי
ומשפט אומר לי בלב "הפסיקי להלחם"
ואני שומעת את קולך
ואני עומדת פה באמצע הדממה והייאוש, הכל מסביב צהוב צבע המתים
ואני עומדת פה באמצע המדבר-באמצע המשפט ואני עומדת פה ורגליי
רועדות וידיי צונחות
ועיניי נסגרו
ואותן הדמעות ששלחת מלמעלה סוף סוף באות
ואני נופלת
כל כך למטה
ומי אמר שאצא מזה בחיים.