סיבת המוות-מכת ברק,ככה כתוב בתעודת הפטירה שלי. אפילו שהבנאדם
מת מוצאים לנכון לתת לו על זה ציון.
בתור מורה למתמטיקה כל הקריירה שלי הערכתי את התלמידים שלי לפי
הציונים שלהם, את החברים שלי לפי חשבון הבנק שלהם,את המכונית
שלי לפי ההספק שלה ואתה עצמי בתור זה שנושא את שמו על-גביי
החשבונות הביתיים שלי הטל, חשמל וארנונה.
בגיל 32 בלי ביטוח חיים, עם קריירה, חברים, חשבון בנק וציפיות
בצורת משוואה ריבועית הדבר האחרון שאתה מצפה זה להיפגע ממכת
ברק ועוד למות מזה.

אתמול בלילה חזרתי מהפאב שאני מוקי ויונתן בד"כ נפגשים בו.
שותים 3 בירות ומבקשים מספרי טל' של בחורות. שותים עוד 2 בירות
ומתחננים לכל בחורה שניה שתבוא לשמור עלינו בלילה בגלל טראומות
מהסיירת.
לפעמים זה מצליח ולפעמים לא,אתמול בלילה דווקא הסתכלה עליי אחת
נחמדה,עם גוף בסדר אבל לא ממש התחשק לי -יצאתי.
I am singing in the rain אני הרוס על ללכת בלילה בגשם שוטף,
עם רעמים, ברקים וכל בתפאורה כמו בסרטים -הקור, החושך והמים
נותנים לי הרגשה שאני חי באמת.
הפעם הפסדתי.
"למות תהיה הרפתקאה נורא גדולה" אמר פיטר פן, עוד לא היו
עדויות חיות מאחורי הקלעים של החיים. הגעתי למנהרה מוארת נורא,
שמעתי מרחוק קולות נקישה בקצב אחיד כמו מכונה בבית חרושת,
הלכתי בעקבות הנקישות  מתאים את צעדי לנקישות, הלכתי עד שראיתי
את האור בקצה המנהרה.
הגעתי לאולם גדול במיוחד בקנה מידה של המפעלים ההמונים לייצור
נשק של רוסיה האחרי מל"הע הראשונה, אפילו שהיה מואר לא הצלחתי
לראות כלום בגלל שהמוני אנשים ואנשות הסתירו לי את שדה הראיה.
היו שם אנשים מכל המינים הסוגים והצבעים:זקנים שמתו בשיבה
טובה,חיילים,היפים, הודים מפוחמים, אנשים עסקים אבודים ללא טל
וגם אנשים רגילים כמוני.
שאלתי אחד עם אף ארוך "למה מחכים?" הוא ענה "לפי השמועות מחכים
למיון"
"כמה זמן אתה מחכה פה?" שאלתי
"יומיים שנתיים ,שעתיים ,מחכים" גם פה לא חסרים משוגעים ,חשבתי
.
עומדים, מדברים, עומדים שראיתי שהוא לא ממש טועה וזה מה שפחות
או יותר כולם עושים כבר לא חשבתי שהוא משוגע,חשבתי שהוא לא
נורמאלי.
"יונתן, קוראים לי יונתן"אמרתי לו
"נעים מאוד קוראים לי ארי ,איך הגעת לפה?"
"פגע בע ברק זמן שחזרתי הבייתה מהפאב, ואתה?"
"אני גמרתי בקפיצה" למה? שאלתי  "במקצוע שלי אני אמן ,הסביר
לי,פעם דרך הציורים שלי הייתה לי היכולת לעוף, באמת, אחרי
שהצלחתי והתמונות שלי נמכרו בהרבה כסף כבר לא יכולתי לעוף, לא
מצאתי סיבה להמשיך להעמיד פנים אז הלכתי למגדל שלום לנסות לעוף
שוב פעם..."

עוד לפני שהספיק לסיים את המשפט שלו נשמעו צעקות חזקות, אף אחד
לא שם לב. ארי אמר שהם רגילים לצעקות האלה  "זה קורה כל הזמן,
יש כאלה שמגיעים לדלת ולא רוצים להיכנס, לא יודע מאיזה
שיקולים, אז יש שם כמה רוסים שמכריחים אותם להיכנס ואז מתחיל
קצת באלאגן, אבל חפיף אתה רואה כבר נגמר."

המשכנו לדבר על כדורגל, סרטים ומכרים משותפים מהתיכון והצבא,
ארי היה אוהד הפועל ת"א ואני מכבי, נהיינו קצת חברים, באמת לא
ידעתי לומר אם חיכינו שתי דקות או שנתיים  רק קולות הנקישה
התחזקו ככל שהתקדמנו .
כשכבר היינו קרובים לדלת הברזל ארי אמר שלאלוהים הזה יש טעם
יקר כי להתקין דלת כזאת עולה 2000 דולר בלי מע"מ, זה היה הדבר
האחרון שארי אמר לי לפני שנעלם יותר לא ראיתי אותו.

בסופו של דבר גם התור שלי הגיע, גם אני עמדתי מול דלת 2000
הדולר שאוהבים להרוויח בשעשועונים של הערוץ השני והרגשתי רגוע
כמו שבחיים לא הייתי. בחיי הייתי נדון לחופש ועכשיו החופש
הצטמצם לדלת ברזל אחת ויחידה.
הדלת נפתחה ואני נכנסתי, קולות הנקישה הגיעו לשיא.
אלוהים הוא אישה?! כן אני ראיתי אותה לבנה כמו עננים עם כנפיים
והילה על האש, היא הושיבה אותי על כיסא לבן, אפילו לא הסתכלה
לי בעניים, הייתי כל כך קרוב אליה וכל כך רחוקה כמו כל אותן
אנשים, נשים,בדיוק כמוני.
לידה ניצבה קופסה ענקית של פודרה לבנה וכרית איפור,במשך מס'
דקות היא איבקה אותי עם הפודרה הלבנה שלה: שיער לבן, פנים
לבנות, בגדים, כנפיים והילה לבנה.

עוד לפני שהספקתי לעכל את המראה החדש שלי שמעתי אותה אומרת
בקולה הצרוד מסיגריות חשיש לבנות NEXT, הדלת נפתחה ואני נפלתי
לתוך מכונת קיטור לבנה שהפעולי אותה לפי התור המלאכים של
צ'ארלי.
העננים הם העשן שפולטת המכונה לייצור גיהנום המוני.
המכונה העבירה יחד איתי מיליוני אנשים לבנים שנראים ונשמעים
בדיוק כמוני,לא היה לי צ'אנס למצוא את ארי או את סבתא שלי ז"ל,
באותו רגע נמחקו לי כל מספרי הטל' ושמות הרחובות, חברים וידיות
שהיו לי.
בגן עדן מיליוני אנשים לבנים, נראים ונשמעים בדיוק כמוני,
מתפרסים על פני שטח אינסופי,
משחקים בלצבור זכרונות חדשים.