אתם יודעים משהו, ההאשמות האלה מגוחכות. אתם גורמים לזה להישמע
כאילו הבחור הוא טלית שכולה תכלת, וזה כנראה רחוק מאוד מן
האמת. אני ישר קלטתי שיש לו בעיות, ואני מבין בדברים האלה, כי
אני איש מקצוע. מה? נו, הנה אתם שוב מתחילים עם ה"עובדות". יצא
לי ולעמיתים שלי להתמודד איתו לא פעם ולא פעמיים, אז תנו לי
לספר לכם עליו, במקום אתם לי.
היה בו משהו מזוייף, בבחור. כן, מזוייף. ראו את זה לא בדיוק
ממבט ראשון, אבל ברגע שהוא פתח את הפה יכולת לראות שהוא מנצל
את האינטליגנציה שלו בשביל פשוט לשקר. בעצם, יותר גרוע מלשקר:
הוא ניסה להיראות כן ואמיתי, במידה כזאת שזה ניכר בו מאוד.
בכלל, בחור עם חזות מזרחית, שחום כזה, אבל עם חיתוך דיבור
אשכנזי, שפה גבוהה. תגידו לי שזה לא ניסיון להיראות כמו משהו
שהוא לא. אז מה אם הוא משתמש בשפה גבוהה בחיים בכלל, זה רק
מראה לכם איזה שחקן הוא, 24/7. תראו, הוא היה נלהב מדי לספר
לזר גמור על הדברים שעיצבו את אישיותו. ותנו לי להגיד לכם
משהו, זה עניין מאוד חשוד כשמישהו טוען שהוא עבר מהפך מחשבתי
בגיל 13 וחצי ופתאום התחיל לחשוב כמה הוא רוצה לשפר את העולם.
בסדר, כולנו מייפים קצת את קורות החיים שלנו כדי לעשות רושם
ראשוני מוצלח, אבל תודו שזה קצת שקוף, כן? וזה שהוא אמר שעד
אותו גיל, אולי קצת לפני, היו לו גם - והוא הגדיר את זה במילים
האלה - מחשבות אובדניות? נו, זה ישר הקים אצלי קול אזעקה. רוב
האנשים לא יזכירו דבר כזה אלא אם הם רוצים לא לעשות צבא, אז לא
בדיוק הבנתי מה העניין איתו, אולי זו הייתה קריאה לעזרה. מה
אתם אומרים? אויש, תעשו לי טובה, אין דבר כזה "זה היה ואז זה
עבר לו", עם איזה "מהפך מחשבתי", וחוץ מזה דבר כזה לא אומרים.
מה? נו, בוודאי שאנחנו אומרים למי שמגיע אלינו לא לכחד דבר,
אבל בואו נכיר בזה, אף אחד לא באמת יושב ושופך את הלב אצל קב"ן
צבאי, לא מותיר שום דבר בחוץ, ואז הקב"ן יכול לבנות תמונה
אמינה של מי האיש. לא, חביביי, הם אומרים רק מה שמתאים להם
לומר, ואני תפקידי לאתר את הבעיות. יש לי רשימה כזאת, כן? אני
עובר עליה, שואל את השאלות הנכונות, רואה אם משהו מקפיץ לי את
המכשירים. אני כבר יכול לעשות את זה מתוך שינה, בעצם אני כבר
כמעט עושה את זה ככה באמת. ההורים שלך נפרדו? איך אתה מרגיש
בקשר לזה? מה המצב הכלכלי בבית? השתמשת פעם בסמים? הרשימה
נמשכת, אם משהו מקפיץ לי את החיישן, כמו ה"מחשבות אובדניות"
הזה, אני רושם אותו בפנקס. אחר כך יש לנו מין דירוג, אני מכניס
את התרשמותי הכללית מהבחור, לפי זה אנחנו מחליטים. בכל אופן,
היה ברור מכל ה"כנות" של הבחור שהוא לא יסתדר. נכון, הוא ביקש
שנפסיק לטרטר אותו מקב"ן לקב"ן, הוא רק רוצה לעשות צבא כמו
כולם, בלי הבדל. נראה לכם שזה עבד עלי? יש לנו טריק כזה קטן,
אנחנו רושמים לו חוות דעת של "קשיי הסתגלות", כן? זה סימן לכל
מקום רגיש בצבא, שלא ייקחו אותו חלילה. זורקים לו איזו אמתלה
שלא היה מקום בקורס, זורקים אותו למקום פחות מסוכן. הוא קיבל
מנהל אזרחי, שלא יתלונן, החבר'ה האלה שוחים בשמנת, אל תאמינו
לכל מה שהוא אומר לכם על שעות עבודה ארוכות, על דילמות מוסריות
במחסומים, על חוויות קשות מהביורוקרטיה של הצבא איך שהיא עולה
בחיי אדם, דברים כאלה. אמרתי לכם כבר, הוא אומר רק מה שהוא
רוצה שתשמעו. בקשר לקשיי ההסתגלות, זה גם בדרך כלל אמת. טוב,
כל המפקדים שלו התרשמו שהוא נכנס רציני לחיי הצבא, זה נכון,
ושהוא בדרך לקצונה, אבל חוות הדעת שלי אמינה יותר מאלה, הוא
בטח סובב אותם על האצבע הקטנה עם ה"כנות" הזאת שלו. בדרך
לקצונה? איפה. כשכתוב לך קשיי הסתגלות בחוות הדעת, אף אחד לא
ישלח לך זימון למבדקי קצונה. הבקשה שלך נעלמת אי שם בנבכי
המערכת, ולעולם לא אומרים לך משהו חד משמעי. לא שהוא נתן לזה
לעצור אותו, אתם יודעים. הוא הלך, משך בחוטים, התעקש, לחץ על
המפקדים שלו שיכתבו חוות דעת אוהדות, הכל בשביל כאילו "הזדמנות
שניה". מוטיבציה, אתם קוראים לזה? נחישות? מה פתאום. אני קורא
לזה מניפולטיביות. אל תגידו לי שבאמת נראה לכם שהוא התלהב כל
כך לשרת את ארצו, לתרום את חלקו. בטח שזה הסבר אפשרי, אבל משהו
עדיין לא מסתדר בתמונה של המלאך הזה שאתם מנסים לצייר פה, כולו
התלהבות ומוטיבציה ורצון לשנות. נו באמת.
בכל אופן, הוא השיג את ההזדמנות השניה שלו. נכנס למשרד של עמית
שלי, חבל שלא ידעתי על זה מראש, הייתי מזהיר אותו. הבחור נכנס
למשרד שלו, והפלא ופלא, פתאום הוא כבר לא כזה הססן, בא עם חיוך
על הפנים, ביטחון עצמי מלא. לא אותו בנאדם, כאילו, אתם מבינים?
אמרתי שהוא מזוייף, נכון? בכל אופן, היו לעמית שלי רק עשר דקות
עם הבחור, הוא בכלל התרשם שהוא קצת שחצן, אבל לא משהו שימנע
ממנו קורס קצונה. שלח אותו לדרכו. מזל, מזל שתפסנו את זה
במבדקי קצונה. הוא עבר את כל המבחנים הכאילו אמינים האלה די
בהצלחה, הראה הרבה יצירתיות ואינטליגנציה, כשרון, דברים כאלה.
ממולח מצדו. אבל במבדק יש גם שיחה עם פסיכולוג. הוא הגיע לשם
לדבר עם פסיכולוגית, היא לא בדיוק משלנו, מאוד סימפטית, חוקרת
לעומק, כאילו. התרשמה שהבחור אינטיליגנט - שזה נכון - אבל הוא
גם כן היה "פתוח" איתה, היא הרגישה שמשהו לא בסדר. נתנה המלצה
שיחזור עוד חצי שנה, כמובן, הוא כבר היה שנה ותשעה חודשים
בצבא, גם ככה מאוחר מאוד בשביל קצונה, אז היה ברור שהוא לא
יחזור. הפסיכולוגית לא ידעה אמנם בדיוק למה היא דוחה אותו,
וכשהוא הגיע לשיחת משוב היא נתנה תירוצים די קלושים, שהיא
הרגישה איזה אישיות סוערת מתחת לפני השטח ושאולי הוא לא יעמוד
בלחצים של הקורס, שברור שזה שטויות כי הוא מתפקד כמו קצין כבר
שנה וחצי, מה לעשות, המפקדים סומכים עליו. אבל זה בסדר, כשאני
הכנסתי לו "קשיי הסתגלות" גם לי הייתה רק הרגשה עמומה, שום דבר
קונקרטי, אבל עכשיו כשאתם מעלים את הנושא אני קולט שעשיתי
נכון. אז היא נורא הצטערה, עשתה לו מין פרצוף עצוב כזה, אתם
יודעים? אבל בסוף הוא עזב את הצבא בלי קצונה ובלי קבע, עוד
ממורמר אחד. וזה לטובה, לכו תדעו מה הוא היה עושה כקצין. נו,
עוד פעם אתם עם המפקדים שלו שאמרו שהוא עשה עבודה מצויינת,
שהוא היה יוצא אחלה קצין, שהוא משקיען. עובדה שלא תמכו בו
לערעור על התוצאה, נכון? וזה לא שהוא לא ניסה, אבל אפילו
המפקדים שלו לא האמינו לו. הבנתי שנראה להם מוזר שכאילו לא
נתנו לו הסבר בשיחת המשוב, הם הניחו שבטח יש דברים בגו. אין
עשן בלי אש. והמפקד שלו הוא מי שהריץ את כל העסק, זה בטח היה
כמו בוקס בבטן, לשמוע שהוא לא מאמין בו מספיק בשביל לערער על
ההחלטה. אבל מגיע לו.
נו, עכשיו אתם מתחילים לראות? זה בסדר, לא סביר להניח שהוא
יגרום יותר מדי נזק. זה לא מתחיל או נגמר בי, יש פסיכולוגים
מנוסים בכל מקום, הם קולטים שהוא מנסה להזיז דברים יותר מדי
יחסית לבנאדם לא אסרטיבי. הוא הלך לראיון עבודה בשירות לקוחות,
הגיע כולו נלהב ומה לא, אבל אחרי כמה שעות הוא התחיל להתעייף
ופתאום ראו שבכלל יש לו צד הססן כזה, שנכון שהוא לא מפריע לו
לתת שרות מצויין, זאת לא הנקודה. הקטע הוא שמשהו בו פשוט לא
נכון, הפסיכולוגית קלטה שיש לה הרגשה עמומה לגביו... נתנה לו
מבט עצוב כזה כשהוא יצא מהחדר, כי היא לא באמת ידעה למה היא
פוסלת אותו. אבל שוב, זה בסדר. עם קצת מזל, הנטיות המוזרות
האלה שלו ימנעו ממנו למצוא עבודה נורמלית כל החיים.
אז בפעם האחרונה, תרדו מזה. זה לא שהוא כזה כן, וזה לא
שהאסרטיביות המזוייפת שלו באותם מקרים נובעת מפחד כאילו מוצדק
מזה שפסיכולוגים מטרפדים לו את הדרך אם הוא רואים את פרצופו
האמיתי, כי הם לא רגילים לדרך החשיבה שלו. אף אחד לא מגלה כזאת
כנות ויושר, ואם כן, זו בטח איזו מחלת נפש. אנחנו מבינים
בדברים האלה. אנחנו אנשי מקצוע, אתם יודעים. עכשיו די להטריד
אותי, יש לי עוד אנשים לדחוס לתוך השבלונה של החברה. אני איש
עסוק.