לכל מאורע יש ידיעה מסויימת של הדברים שיכלו
להתרחש במקומו. לכן, החרטה הגלומה בו לעיתים,
אינה שלך בלבד. אלא גם שלו ושל אותם
מאורעות אחרים,
אשר היו רוצים להתרחש והם רוחשים
כגלים על שפת הישות.

The old building on the corner finally stopped frowning,
Is the world smiling at me again?

For Anat:

A list of Prisons I Am In:
(as it is fitting the lines of my notebook)

1) Flesh  17)Country  33)Planet Earth  44)Finiteness
2)Cloth  18)Culture  34)Space & Time  45)Memory
3)The 24 Hour Day  19)My own mind  46)History
4)Asthma  20)Family  35)Conscience  47)Promises
5)Society  21)Loyalty  36)Education (External)
6)Language  22)Love  37)Expectations by self & others
7)Fear of Failure  23)Pain of the Body and the Soul
8)Ignorance  24)Hunger  38)The Given Reality  48)Roads
9)Perception  25)Solitude  39)Emotion  49)Mediocrity
10)Desires  26)Money  40)Mortality  50)Indecision
11)The Concrete Home  27)The Inability to create
12)Gravity  28)Ink & Paper  41)Forgetfullness  51)Decisions
13)Sorrow  29)Emptyness is not a Prison  52)Passivity
14)Lack of Understanding   30)Political Stands
15)Understanding  31)Opinion  42)Conventions  53)IDF
16)Humanity  32)Reflexes  43)The need for Beauty
                            54)Despair

After all we are Human beings,
Imperfection is our finest quality.

The way that flowers grow to face the sun they so
desperately need, what do we grow to face?
Love?

Freedom - The extent to which you may influence the given.

אתה יכול להוביל את הסוס לשוקת
אתה לא יכול להכריח אותו לשתות
אבל אתה יכול לשפוט אותו על סירוב פקודה

"Wars were not made by generations and their special
stupidities, but instead by something ignorant in the human
heart." (john knowles, A Seperate Peace)

I hate the words in the army.
Everywhere, big, black, Empty words.
Commanding, Telling, Ordering,
Enlightening to some unneccesary, gray truth.
Words hollow and blind. As if phrased by some machine,
Fused together forcefully, letter by heavy letter,
terribly void of meaning, blurted out, nailed to blank
concepts, capturing no true essence, reeking faintly of the
white noise in the heart of the coldest robot. Spoken with
no echo, read with no understanding. Written violently,
coersed into sentences like cattle into a slaughterhouse.
Like a half conscious radio, possessed, spitting out words
with no knowing but the barren sound in them, caught in mid
air by a thousand dumb slaves and tied to the page. Hurried
like a dying man on a strecher to be placed on signs and
paper sheets, still squirming with their unseen empty
madness...

(חוויות מהחר"פ)

   

לחיים יש אולי דבר אחד לומר שאנו מסוגלים להבין בוודאות:
שב, יקראו לך.

ישנו קשר הדוק בין שם לבין זהות.
כאשר אנו נותנים שם לדבר אנו יוצרים
אותו כישות נפרדת ונבדלת ומוגדרת.
המפתח לזהות של כל עצם או סובייקט
הוא היותם נפרדים ונבדלים מכל
דבר אחר. דהיינו, הזהות כשלעצמה
היא למעשה חוסר זהות עם כל דבר אחר.
השם אינו בהכרח ממלא את הזהות
החדשה בתוכן מסוים, אינו בהכרח
גם מהווה תיאור שלה (למרות שאלו
אפשריים), אך הוא בהכרח מאפשר
התייחסות לדבר ומסגרת כלשהיא שאותה
ניתן למלא בתכונות הדבר עצמו.
(הספר ארוך, הלילה קר...)

ובאותה שעה, השמש
אשר קללתו של אותו מלך לה ברכה
ולמגעה הכל נזהב...

ותמיד זיו פנים יחידות יפה מזיו אלף,
והמבחר הרב, הפועם ומפהק רק מצר
ומכער את דמות האדם בה נחשוק...

או כמו כאשר השמש כבר עזבה
ואורה רק מתמהמה, חורט לעצמו
מה יחסיר במחשכי הליל.
והים ממאן להמיס את האדמה
וזו את זה תציל מיבש. וכך הם נותרים
מתבוססים. עד אשר השמש הצופה
תתפוצץ בקנאה כתומה ושורפת...

האדם יודע מה תפקידו. האדם יוצר אור.

like the sea having swallowed the bitter sun
and must now spend eternity in a darkness
of his own making.

Wave after wave, sewing the sea tighter to land.
All my loves are faraway. i am small and shut
in my sorrow like a stone, no longer weeping.
But i am the opposite of distance -
I am here and now, and forever will be.
I can only hope that distance decides to disappear.
Trapped in the void between actions, seated,
restless, timeless, crashing into myselves with
dynamite in my teeth.
This sorrow is disregarding things learned.
Plunging into depths of forgetfullness,
mindless of flight. Broken like a true believer peeking
behind the curtain of sea, sky and earth.
Pieces no longer fitting into any known pattern.
Smoke screen inhaled and illusion is born bloody
like an emperor.
Words fading in mid-day into thin air. Leaving sea,
speechless only sometimes sounding shy footsteps
familiar th lonely hearts.
the seeker finding nothing but further seeking.
And a certain notion of endless strangers
exchanging terrible, useless gifts. none are opened.
More & more hands, frenzy in the dark, until
nothing is left but the cool, misty air
Of a lost battlefield.

had we listened to what others have to say,
perhaps they would not need
such absurd ways
to say it.

Beauty: Mortality Unaware.

"Why can't you just say 'I want to be with you,
and hug and kiss you'. No, it's 'come up while i change
my shirt'. Or coffee. 'Let's have a cup of coffee'.
In fifty years, coffee will be another dirt word."
Lenny brice 1964.

Do you Feel your life is a cheap
British, Teenager Movie?

ישנם זמן ומקום לכל דבר,
ולעיתים רחוקות הם כאן ועכשיו.

All women are potential mothers.
All men - potential Serial Killers.

עקב גודלה הרב של המסה האנושית הרוטטת
ומשאבינו המוגבלים (זמן, בעיקר), אנו לא נזכה
להכיר אף לא אחוז קטן מהאנושות.
דבר זה פירושו שהמידע שאנו חושבים שיש לנו
על המין האנושי שאנו חלק ממנו,
חייב לנבוע מהכללות ברובו
וממקורות מפוקפקים אחרים כגון טלוויזיה ורומנים זולים.

"אתה טס בחזרה מחר?"
לא, אני טס הלאה, תמיד הלאה.
את ביתי אני משאיר בארצי,
זו שמורה בכיסי
בעט
ובספר קטן של שירים.


A Full, Loving Moon
Challanges a Dark, Empty Night.

So little we ask of others to love them.
So much we ask of ourselves
                             to love ourselves.
to oursleves, we are always
guilty
until proven innocent.

תאריך סיום - 06/11/03
להתראות.