השביל נוצר מהפנים של בני אדם:
שכבר לא יחזרו, הם מתו,
הם נפלו ולא יקומו לעולם.
הם נלחמו בשביל כולם
או שאולי בעצם בשבילם?
עכשיו כבר לא נדע,
אבל ידוע רק דבר אחד בוודאות
שהם אינם ואנו החיים
זוכרים אותם: מה הם עברו,
מה הם עשו, מה הם רצו או שאולי,
בעצם רוצים אנחנו?!
ויש את אלה שחושבים שהם יוכלו להיות שם
אתם או במקומם, איני חושבת.
אני יודעת שאנו רק נוסעים למקומות
ששם הם נהרגו בחוסר האונים
ומסתכלים על העצים שעוד זוכרים,
אבל אנחנו לא נזיל דמעה?!
הרי זה רק עבר ולא יותר, אולי
אך זה חשוב כל כך: לזכור!!!
ולא לשכוח לעולם, הרי הם לא סתם מתו!
הם נלחמו בדרך שלהם,
למרות שלא היה להם סיכוי לשרוד,
אבל היו כאלה שנשארו:
רק בשביל לחיות.
יש כאלה שרצו רק לספר את סיפורם
ואת של אלו שלעולם כבר
לא יוכלו לומר דבר.

אז בוא נשתוק לרגע, נשים הכל בצד
ונזכר באלו שנלחמו ומתו, שנלחמים עדיין
בשבילנו!!!