כאן אני עומדת
ואפילו שכולם סביבי
איני מרגישה חום גוף.
כאן אני עומדת,
על האדמה הזאת
רק רוצה לכרוע ברך
שעיני ישטפו בדם
ואוכל לטפטף אותו בשקט לאדמה,
להתפתל   להתגלגל על הדשא
שאודם הדם יתערבל עם הירוק של היום
             עכשיו כשאני שוכבת על הבטן, פרוסה כולי
             אוזני צמודה לאדמה הכואבת,
      אני רואה את הפיות הפעורים שצרחו,
      אך מעולם לא נשמעו. עכשיו אני שומעת אותן - את הזעקות
      נכנסות ושלטות במיתרי רגשותי - מנגנות בי.
                             כאן כבר איני עומדת
                             אלא שוכבת, מרגישה את האדמה
כולה.
                             שומרת את הלחן של הצרחות
                             עכשיו - אני הצפירה.