ערבי טוב זה ערבי מת.
חתיכת משפט... לא?
אני שונאת את המשפט הזה. אני משתגעת בכל פעם שמישהו אומר אותו,
ולצערי אומרים אותו הרבה.
לאור המצב... פיגועים, מוות והמון המון אובדן בארץ הזאת...
בגלל הערבים.
למה למעשה? כי... כמה שזה מחריד, זה בדת שלהם להרוג אותנו.
להרוג אותנו, להרוג את היהודים, זה סוג של מצווה מסויימת
בשבילהם. ואני לא מדברת רק על היהודים והמקרה הספיציפי שלנו,
אלא בכלל... איזה... מחריד זה, שדת מסויימת אומרת להרוג אנשים.
מצווה על המאמינים, להרוג. לרצוח ולקחת חיים.
אני חושבת, בעצם אני בטוחה , שלאף אדם וייצור חי אין זכות לקחת
חיים של מישהו אחר! מספיק שמוות הוא אובדן גדול גם ככה...
היום, המילה "ערבים" היא מילה מאוד רגישה. אני לא תומכת בכל
המשפטים האלה, אני בכלל לא אוהבת אותם.
אבל הראש שלי... המוח שלי, הקליטה שלי, הנשמה שלי, תקראו לזה
איך שאתם לא רוצים... אף אחד מהם, לא מצליח להבין ולקלוט איך
הורגים ככה אנשים...
איך הורגים אותנו... על מה? לא עשינו רע, באמת שלא מגיע! רק
בגלל שאנחנו יהודים...
כמה שכואב לי, ראיתי בטלוויזיה ילדים קטנים בני 4 שכבר עוברים
שטיפות מוח ושיטות חינוך כאלה או אחרות (הרבה יותר כואבות
פיזית) על להרוג יהודים...
על להרוג אותי ואותך ואותך ואותו! כי אנחנו יהודים! זה דבר
מזעזע..
אני אגיד את האמת. בכל פעם שיש פיגוע, אני הרוסה. אני רואה
בטלוויזיה איפה וכמה נפגעים.
מספר... בשביל כל אחד פה זה מספר. שלושה הרוגים, עשרה הרוגים
או במקרים הגרועים יותר- כמה עשרות.
בשבילכם... בשבילי גם, זה מספר של אנשים שלא הכרנו בכלל אבל
כואב לנו.
אבל בשביל המשפחות שלהם כל מספר אחד קטן כזה, הוא כל החיים.
הוא מהווה הכל. ועכשיו הוא איננו. ולמה זה? בגללם. בגלל שהם
רוצחים אותנו.
לאיזה מצב הגענו...אנשים מפחדים לעלות לאוטובוס ולהגיע למקום
מסויים, בגלל שהוא עלול להתפוצץ.
המילה "פיגוע" היא כבר חלק מהלקסיקון שלנו... אני בטוחה שאף
אחד מכם לא מתרגש שאומרים היה פיגוע. כמובן שהלב קופץ ויש דאגה
ופחד.
אבל זה כבר רגיל... זאת השגרה במדינת ישראל. לקום בבוקר לפחד.
לטרור ולכאב.
ולמה? בגלל שאנחנו יהודים. ואני... מה איתי?
אני מאמינה באלוהים בכל הלב שלי, באמת. אני בחיים לא אעזוב את
הארץ ולא משנה מה יהיה.
אבל מה... כל היהודים האלה שגרים בחו"ל!  איך הם קוראים לעצמם
יהודים... לא נאבקים על האדמה שלהם! על הארץ שלהם על המשפחה
שלהם על מה שיש להם! הם יהודים רק בראש השנה ובפסח... ואולי גם
בחופש הגדול להביא מתנות לאחיינים הקטנים שגרים פה.
וגם אם חס וחלילה הם ייפגעו בי... באחד מהקרובים שלי... אני לא
אגיד את המשפט "ערבי טוב זה ערבי מת"
כי זה לא נכון... אני יודעת שזה לא נכון. אני יודעת שיש ערבים
טובים ואני יודעת שהם בדיוק כמונו.
אבל ליהודים, ובכוונה אני לא אגיד "עם ישראל", נמאס. נמאס
מהשגרה הנוראה הזאת. נמאס מהמצב ונמאס מהם.
תחשבו רגע... בכמה שנים האחרונות האלה, כמה פיגועים היו? כמה
עשרות או מאות נכון?
ותחשבו שבכל פיגוע נרצחו כמה אנשים ותחשבו כמה משפחות נהרסו.
כמה אנשים קמים בבוקר בתחושה של "ערבי רצח את הבן שלי"
לא כואב לכם? כואב בעיניים וכואב בלב... אבל כמו כולנו אנחנו
לא עושים כלום. כי כעיקרון אין לנו מה לעשות... אלה החיים.
ונכון, אנחנו לא שולטים בפיגועים ולא שולטים במה שקורה ולא
שולטים בהם.
וגם לא ממש בעצמנו לאור המצב.
חומר למחשבה, למרות שכולכם יודעים את זה כבר.