התמימות... אווו התמימות.
כמה שאני מתגעגעת להרגשה.
השקפת העולם הזאת שהכל פתוח בפני, יום יבוא ואני אהיה גדולה;
בעולם של גדולים ויעשה את הכל כמו אמא ואבא.
אמצא את אהבת חיי, אתחתן, תהיה לי קריירה, 2 ילדים , וכלב גדול
כזה... אתם יודעים - לאסי!
וכולנו נחיה ביחד בבית קטן כזה עם גדר לבנה, ויהיו לנו נדנדות
בגינה ופרחים פורחים בצבעים של סגול ורוד וצהוב. והכול יהיה
מושלם. כמו שצריך. אני אהיה כזאת עקרת בית חמודה עם סינר, שכל
יום אחרי העבודה שלי בתור תופרת, תאפה עוגיות וכאלה. בעלי יהיה
איש מקסים ושנינו נאהב אחד את השני כמו... שהמדבר אוהב את הגשם
וכן הלאה...
אההה, אילו היו ימים.... ימים שבהן תקופות קשות היו רק עניין
זמני ואחרי כל ירידה מחכה לי עליה גדולה מעבר לפינה. ימים של
הסתכלות לשמיים בציפייה שיתחילו כבר- "החיים האמיתיים"...
כבר 15 שנה אני מחכה!  איפה הם?
איפה כל ההבטחות? איפה כל הציפיות, התקוות והאשליות?
איפה האביר שלי? (אני אסתפק אפילו בנושא הכלים המוזר)
מה לא בסדר בתמונה הזאת? מתי גם אני אתחיל לחיות?
גם אני רוצה להתאהב! גם אני רוצה להחליט כבר מה אני רוצה לעשות
בחיים! גם אני רוצה לדעת מי זו באמת- "אני"!
כשהייתי קטנה... ככה בת איזה 7 או 8, שמעתי ילדים מתבגרים
מדברים פעם בטלוויזיה על גיל ההתבגרות. הייתה שם מישהי שסיפרה
שיש פעמים שהיא כ"כ מתעצבנת בגלל כל ההורמונים שלה שהיא פשוט
לא שולטת בעצמה.
אההה, האירוניה...
בתור ילדה אמרתי לעצמי- "לי זה לא יקרה"...
אבל תראו, 5 או 4 שנים אחר כך...
"כוס אמא של כל העולם! מי אתה שתדבר אלי ככה?! מי אתם חושבים
שאתם?! דיי להגיד לי מה לעשות!
ת-ע-ז-ב-ו  א-ו-ת-י!"
ובמשך 3 שנים לאחר מכן...
"כוס אמא של כל העולם! מי אתה שתדבר אלי ככה?! מי אתם חושבים
שאתם?! דיי להגיד לי מה לעשות!
ת-ע-ז-ב-ו  א-ו-ת-י!"
והיום,
אני מסתכלת על עצמי... בנקודת מבט מאוד אובייקטיבית. ואומרת
לעצמי- "אנוכי, נורמלית לחלוטין, באמת שכמו כולם. אם כך, מה
באמת לא בסדר איתי?"
ובכן, אני בטוחה שאני לא הראשונה ובטח לא האחרונה ששואלת את
עצמה את השאלה הזאת.
ולכן החלטתי לענות לעצמי ולכל שאר מתבגרי העולם המבולבלים על
השאלה- " מתי אני אהיה נורמלי? או מתי הכל יסתדר?"
ובכן, התשובה היא... במילה אחת -
NEVER!

כן חברים.
כולנו מוזרים! ונשאר ככה עד סוף ימינו.
אף אחד מאיתנו הוא לא רגיל, או מושלם או שמח ב-100% במי שהוא!
אף אחד לא קם בבוקר ונראה כמו מיליון דולר. כולם בוכים לפעמים,
כולם נעלבים לפעמים, ותאמינו או לא... הדשא של השכן ת-מ-י-ד
יהיה ירוק יותר.
אז היות ונתתי לכם תשובה לא ממש מעודדת... תנו לי לתת לכם כמה
טיפים חשובים שיעזרו לכם להתמודד עם המצב הקיים!
1. לא להתבייש במי שאתם. לתת לאנשים לראות את כל הצדדים היפים
שבכם.
2. אם יש לכם משהו להגיד - תגידו! ובקול רם וחזק! אתם אף פעם
לא יכולים לדעת מי עשוי להסכים אתכם...
3. תלמדו לקבל את העובדה שיש לכם פגמים. אין בנאדם אחד בעולם
הזה שאין לו פגם מסוג כזה או אחר.
4. אל תספרו לשאר העולם ה-כ-ל עליכם, תשאירו כמה דברים
לעצמכם.
5. תדאגו שאת החברים האמיתיים שלכם תוכלו לספור על יד אחת
בלבד.
כמה שיותר באמצע, יותר טוב.
ואם אין בכלל, נא להעיף מבט בסעיפים 1-4.
6. החיים יפים. באמת שאני חושבת ככה. תמיד, בכל מצב, לא משנה
כמה שהוא קשה, תזכרו שיש איפשהו בעולם מישהו בסיטואציה הרבה
יותר גרועה, שמרגיש יותר טוב ממך, כי באמת שאפשר! אני מאמינה
שבשביל להרגיש טוב, אתה צריך לרצות את זה, ואם אתם לא רוצים,
אז אני ממליצה לכם לשכוח את כל מה שקראת עד עכשיו.
7. אהבה קיימת. תאמינו בה בכל לבכם והיא תגיע. אולי לא בצורה
הרצויה, אולי לא בזמן הנכון ואולי היא לא תגיע מהבנאדם הנכון,
אבל היא תגיע.
8. א-ל תאבדו תקווה בכל הנושא של זוגיות. אני לא אומרת לכם
לשקוע באשליות ואני לא אומרת לכם לטפח ציפיות גבוהות... כי אני
ממש לא!
אבל, תלמדו לשלב בין המחשבה הזאת של העולם המושלם שציירתם
לעצמכם בראש שהייתם קטנים לבין העולם של היום, המציאותי. תמצאו
מישהו שהוא לא מושלם, לא יפה מידי, לא רגיל מידי.
מישהו שבצורה הכי בסיסית ופשוטה - יקסים אתכם! מישהו שלא תוכלו
להפסיק לבהות בו כשהוא מדבר. מישהו שכל פעם שהוא נכנס לחדר,
אתם מרגישים שאפשר להתחיל את היום. ותאמינו לי במקרה הזה, לכל
סיר יש הרבה יותר ממכסה אחד. תתפשרו קצת כאן, ותקבלו יותר
ממשהו אחר.

אהה, ויש לי כמה משפטים שאני מאוד אוהבת-
"ואהבת לרעך כמוך"
"מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך"
"תעבדו כאילו ואתם לא זקוקים לכסף"
"תאהבו כאילו ואף פעם לא פגעו בכם"
"הדבר היחיד שצריך לפחד ממנו- הוא עצמך!"
"סוף, הוא ת-מ-י-ד התחלה של משהו אחר"
והנה משפט מקורי שלי-      
אל תפסיקו להיות מוזרים.

אוהבת מכל הלב.
מלכת ליכטנשטיין.