הולך עם כומתה מלאת תלאים,                                
המראה על האופי ששאבה ממך,
חיוך מקצה לקצה,                                        
שעוזר לי לעבור כל כך הרבה-
גם את זה.                  
 
התמונה שלך חקוקה במחשבה;                              
אתה, בעל העיניים החומות הבוהקות,                
שממבט קצר עליי שלווה משרות.

גם כשהיה לך קשה,
נשארת עומד איתן ויציב,        
ואפילו תחנות הרוח העצומות-
אותך לא יכלו למוטט.  
תמיד דאגת שלא אדרוך באש,
ואהבתך הייתה כלפיד בידי,
כשנכלאתי בעלטה.

אבל הכל נגמר כשהסתכלנו זה על זו
ביום ההוא,
יום שבו הכל נפל והתרסק.
המערכה הסתיימה,
המסך ירד והאור התפוגג.
הכאב מנפץ הכל אצלי בפנים,
אבל החיוך שלך מחזיר אותי לרגעים...