עשרים היא חיכתה לאביר נעוריה.
שנה הרהרה בכותב אליה.
ידעה, שאסור.
אמר: "לא ברור."
היא ניסתה, השתדלה.
בידיו אחז בלבבה.
שמונה בערב... נפגשו מבטיהם.
חליפה מהודרת ומכנס משופשף,
נצמד לגופה בפעם הראשונה.
היא נרתעה אחת ואחרונה.
כשנסע...
היא בכתה על מר גורלה.
נקשרה לאחד עד עמקי נשמתה.
והיא רוצה אותו איתה בכל נפשה ומאודה.
... אך הוא שם
...והיא... פה.
תוהה ובוהה, מה היה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.